החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שאני בקושי מצליחה לעמוד בו.. בקושי.

1 באפריל.. אחלה תירוץ לשלוח לך הודעה.

לעבוד עלייך שלא התגברתי עדיין, שאני עדיין רוצה אותך.

לראות איך את מתעצבנת עלי שהעזתי לשלוח לך הודעה..

ואז לצחוק עלייך שנפלת בפח..

אבל מחזיקה את עצמי. יודעת שאסור לי. יודעת שזה יהיה סתם.

אלוהים יודע כמה שאני מתה לדבר איתך.. כמה שאני רוצה פעם אחת לעדכן אותך בכל מה שקרה לי מאז.

את לא יודעת על הדירה.. אלא אם את קוראת פה. ויש לי הרגשה שאת אכן קוראת. כי אני יודעת שאת חושבת עלי כמו שאני עלייך.

את גם לא יודעת על כל הדברים בעסק שלי.. ואני מתה לספר לך, מתה שתדעי, מתה שתעריכי אותי קצת יותר..

אני אפילו לא מסוגלת לכעוס עלייך יותר, אחרי שאני יודעת מה עובר עלייך.. ואני יודעת.. אני תמיד יודעת..

ככה זה, ככל שתסתתרי ממני יותר אני יותר אתאמץ למצוא.. מים גנובים ימתקו, לא שמעת על המשפט הזה?

אני רצינית מאוד כשאני אומרת שאני לא רוצה להיות איתך בקשר. אני אכן לא רוצה.

רק רוצה שיחה אחת, פעם אחת. לעדכן אותך, לשמוע שאת מעריכה אותי וללכת.

ומתי אם לא היום? אף פעם, כנראה.

הלוואי שתפני אלי.. חח אשליות.. את לא תפני.

האגו שלך בשמיים.

אולי פעם אחת תתגברי עליו?

הלוואי..

אבל אני מציאותית ויודעת שזה לא יקרה.

אז בנתיים, מחזיקה את עצמי.

ואם.. במקרה בטעות את מנסה.. שתדעי שאין לי ווצטאפ.