מרגישה כל כך בודדה. כאילו אין לי אף חברה אחת שיכולה באמת להבין אותי.
אפילו לא החברה הכי טובה שלי.
וכל כך צריכה מישהי שתיתן לי את הכוח להמשיך, שתיתן לי את התמיכה הזאת, שלא תגיד לי ישר טוב, אז תמצאי עבודה כשכירה וזהו.
כאילו לא מספיק קשה להיות עצמאית גם ככה..
ובן אדם אחר מזמן היה נשבר ומוותר ומוצא איזו משרה עם משכורת נורמלית ועוזב את כל הקושי הזה.
ואני יודעת שהחברות שלי מעריכות אותי, זה ברור לי. אבל איכשהו אני לא מרגישה את זה מהן, לא כמו שהרגשתי את זה ממנה..
ןאני גם לא יכולה להגיד להן כלום על זה, כי כל קשר הוא אחר וכל אחת שונה. ולא רוצה לפגוע בהן.
ועכשיו הסיפור עם המחשב שלי, כאילו אין לי מספיק הוצאות גם ככה, אז הנה באה עוד הוצאה. ואני יכולה לחכות שבן דוד שלי יתפנה ולתקן את זה אבל זה ייקח זמן.
ואולי עדיף שלא יהיה לי מחשב זמין... נכון שלעבוד מהטאבלט זה לא אותו דבר אבל פתאום היום הספקתי סוף סוף לסדר את הבית כמו שצריך, משהו שהרבה זמן דחיתי ולעשות כמה שיחות טלפון שדחיתי.
כל כך צריכה מישהי שארגיש ממנה שהיא מעריכה אותי. . אוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
