החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

החברה הכי טובה שלי אמרה לי לא.

בנתיים רק אחת אמרה לי כן. ואני אפילו לא מחשיבה אותה לחברה טובה.

והאמת, דווקא מי שציפיתי שתגיד לי לא אמרה לי כן.

עולם הפוך.

ואני צריכה רק עוד כן אחד.

ואז אני הולכת לבנק ומבקשת הלוואה גדולה. מאוד.

כי רק ככה אני אוכל לצאת מהחובות שלי, להשקיע בעסק שלי כמו שצריך ולתת פוש.

אבל הבנק צריך ערבים. לא דיברתי איתם עדיין אבל אני יודעת שאין סיכוי שיתנו לי כזה סכום בלי להציג ערבים טובים.

ואמא שלי לא חותמת ערבות לאף אחד בחיים. גם לא אחותי. ולמשפחה אני לא מעיזה לפנות, בגלל אמא.

לא רוצה שתדע באיזה מצב אני באמת.

נמאס לי ליפול לבורות האלו.

מה נראה לכן חברות, שאני אברח בלי לשלם?

הרי אין סיבה אמיתית לזה.

ולא, אני לא הולכת להיות שכירה.

אני חייבת להצליח בעסק הזה. חייבת. לעצמי. להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להצליח.

שאני מסוגלת להרוויח לפחות 4000 ש"ח בתור עצמאית ורק בתור עצמאית. 

בלי להיות תלויה באיזה בוס שיחליט אם בא לו או לא בא לו להעסיק אותי.

ומה שהורג אותי, שכדי לתת לעסק שלי את כל התשתיות שהוא זקוק להן וכדי להצליח באמת, אני צריכה רק גג 10,000 ש"ח.

חייבת לצאת מזה.

חייבת להצליח.

חייבת.