החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מסרבת לתת לפחד לנהל אותי.

מסרבת לתת לו מקום בכלל.

זה מה שהם רוצים, בשביל זה הם עושים את זה.

כדי שנסתגר בבתים, כדי שנפחד לצאת מהבית, כדי לפגוע לנו בכלכלה.

ולא רק הם, זה גם מה שהממשלה שלנו רוצה.

לכו תדעו כמה חוקים יעבירו עכשיו בשושו, כי הדיון הציבורי עסוק במצב הביטחוני..

אז לא. אני מסרבת.

בתכלס, הסיכוי להאנס יותר גבוה מהסיכוי לחטוף דקירה.

הסיכוי שמשאית תדרוס אותך יותר גבוה מהסיכוי לפגוש מחבל.

למה אני לא רואה מבול של נשים קונות גז מדמיע נגד אנסים, שהורסים את הנפש הרבה יותר ממחבל?

למה אני לא רואה אנשים נזהרים יותר במעברי חציה, כדי שמשאית לא תדרוס אותם?

למה אני לא רואה אנשים שמפסיקים לעשן, כי הסיכוי למות מסרטן הרבה יותר גבוה מהסיכוי למות מדקירה, גם אם היא בצוואר?

אז אני מסרבת לפחד, מסרבת להסתגר בבית, מסרבת להכנס לכל השיח המתלהם הזה.

היום נשארתי בבית כי לא היה לי מה לעשות בחוץ. וכי אין לי כסף לבזבז וכל פעם שאני רק מוציאה את האף החוצה הולכים לי 50 ש"ח לפחות.

חוץ מזה שבבית לשם שינוי כל היום היה כל כך שקט ונעים שמי רוצה לצאת החוצה?

חוץ מזה שהתקשורת, הישראלית והעולמית, אחראית לכל המצב הזה. גם הרשתות החברתיות.

כל הסיקור המטורף הזה גורם להם לרצות לעשות עוד פיגועים. שמעתי דעה שאומרת שצריך לעשות איפול תקשורתי על כל העניין ואני מסכימה עם זה.

לפחות איפול חלקי. לא צריך להכנס לקישקע של כל מחבל. לא צריך את כל הכתבות המפורטות האלו על כל אחד שנרצח.

זה רק נותן להם לנצח.

כשאנשים מצלמים דקירה בסלולרי שלהם במקום לעזור הם רק נותנים להם לנצח, כי הם מלבים את האש.

תפסיקו לצלם, תנו לזה פחות במה.

לא אומרת לטמון את הראש בחול. רק אומרת חבר'ה, נכון, לא סימפטי, אבל זה יעזור הרבה מאוד אם כולנו נירגע ונכנס לפרופורציות.

מקווה שלא הוצאתי לעצמי עכשיו עין, פה ושאר אברי גוף עם הפוסט הזה, כי חוץ ממטריה ומפתח אין לי שום נשק עלי.