החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מישהי שתתמוך בי, כמו שההיא ידעה לתמוך בי.

לא מתגעגעת אליה. מתגעגעת לתמיכה שלה.

כל פעם שאני מתמרמרת לחברות הן שולחות אותי  לחפש פאיקים אחים להתפרנס מהם. למה?

תנסו לחשוב איתי מה אפשר לעשות.

מרגישה שאין אף אחת שתומכת בי באמת.

גם לא אמא שלי שלא מבינה למה אני מעדיפה להיות בלי שקל על התחת ולהתעקש על העסק שלי.

היא לא מבינה שאם הייעוד שלי הוא להיות שכירה, אני מעדיפה לצאת עם סכין לרחוב, לצעוק אללה ווכבר ולחכות שיירו בי.

מתגעגעת לידיעה הזאת שיש מישהו שתומך בך. תומך באמת. בלי שום אינטרס.

אולי גם בגלל זה התאהבתי בה ככה.

מתישהו אני אמצא.