החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אתמול נסעתי לסבב דירות ראשון בעיר אליה אני רוצה לעבור.

רק הנסיעה לשם גרמה לי אושר עצום ואיך שהגעתי קיבלתי תחושה עצומה של- הגעתי הביתה. אפשר לנשום.

וזה קרה לי רק עם העיר שעזבתי לפני שנה פלוס, ועם עוד עיר אחת בגוש דן (לא ת"א).

המחשבה שסוף סוף אמצא דירה נורמלית, באותו מחיר כמו הדירה שלי עכשיו ואולי אפילו יותר זול, עם הרבה יותר שטח ועם שכנים יותר נורמליים, פשוט עשתה אותי מאושרת.

ראיתי 5 דירות. אהבתי ממש את הראשונה וכל השאר היו זבלה. רובן היו מתיווך חוץ מאחת, שהיתה ברחוב שגרתי בו וממש קיוויתי שאוהב אותה, אבל כבר בחדר המדרגות פסלתי את זה. חדרי מדרגות צרים לא עושים לי את זה.

בכל זאת ראיתי אותה. גרו שם סטודנטים עם חתול חמוד, ראיתי את הסטודנטית מהזוג, לא התעכבתי שם יותר מידיי כי הדירה עצמה על הפנים אבל החתול הקטן היה כזה חמוד.

בדירה שאהבתי יש רק בעיה אחת- בחדר השינה יש נוף לקיר. זה ממש יבאס אותי להתעורר לקיר כל בוקר. אז אמשיך לחפש וכנראה מחר אסע לשם שוב לסבב נוסף.. לפני שמתחיל הגשם.

נכון שאני אצטרך להיות פה עוד איזה כמה חודשים עד שהדירה תתפנה ותהיה מוכנה ועד שאמכור את זאת, אבל לא נורא. העיקר לדעת שאני עומדת לעוף מהדיר חזירים הזה שאני גרה בו עכשיו.

והיום חשבתי שבעצם אני יכולה למכור את זה למשקיעים, ולהם לא ממש אכפת משכנים וכאלו דברים, שזה טוב וגם אולי אקבל קצת יותר כי משקיעים מבינים עניין.

רק שקודם אני צריכה למצוא דירה ואז אתחיל את כאב הראש השני. והפעם החלטתי שבמעבר אני לוקחת מישהי שתארוז לי את הבית ותפרוק לי את הכל בבית החדש. אין לי כוח לעבור את זה שוב וזה נוח למדי ולא עולה הרבה, רק ההובלה תעלה. 

חשבתי גם על רעיון מדהים בקשר לעסק, למוצר פיזי שאותו אוכל למכור או לתת ללקוחות שבאות אלי לפגישות ואולי סוף סוף נפתח לי פתח גם להופיע בטלוויזיה, אבל קודם שהמוצר יהיה מוכן. למזלי זה עניין של חודשיים שלושה, והרוב תלוי ביי.

עכשיו הולכת לבדוק איזה קו מגיע לפגישה חשובה שיש לי היום בת"א שאני תולה בה תקוות רבות.

כיף לי. :)