החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ויתרתי על הדירה ההיא שהתלהבתי ממנה. האזור לא משהו ותחבורה ציבורית שמסתיימת מוקדם זה גם לא משהו.

והאמת שנוח לי כאן, כשאמא קרובה. זה נוח שהיא עוזרת באוכל ושאני יכולה לקפוץ אליה כשמשעמם לי.

רק צריך למצוא פתירון לשכנה שמעירה אותי כל בוקר בצעקות שלה על הילדים שלה. זה בלתי נסבל ממש. כנראה שהפתרון יהיה לפנות לרווחה, כי מסתבר שהיא גרה עם 3 ילדים בדירה של 47 מטר, נראה לי שיש משהו לא חוקי בזה.

אז החלטתי שאני לוקחת את המעבר באיזי. מאוד באיזי. לא כל שבוע הולכת לראות דירות, אלא רק כשאני רואה משהו ממש טוב.

נראה לי גם שעצם הידיעה שזה אפשרי ושאני יכולה לעבור הקלה עלי מאוד, כי מאז יותר נעים לי בדירה. אולי עצם זה שסוף סוף הכירו בזה שלא טוב לי פה עזר לי לשחרר.

שבוע הבא יש לי יום של ראיונות עבודה. מקווה שילך לי טוב. מחפשת עבודה פיזית והציעו לי לעבוד במחסן קרוב אלי. ועוד הדרכה על דיילות. אני יותר בקטע של הדיילות מאשר המחסן, כי זה רק 3 פעמים בשבוע ויאפשר לי לחיות.

דיברתי גם עם המטפל בבית הספר שמצאתי, הוא אמר שיש לו קורס בפברואר, ואני אוכל להשתלב שם איכשהו בצורה מקוצרת מאוד ואז לעשות מבחן. זה בסדר גמור מבחינתי, גם ככה אין לי כסף עכשיו.

החברה שעזרה לי תכל'ס מעודדת אותי מאוד. זה עוד משהו שעוזר לי בתקופה האחרונה. לדעת שיש מישהי שאשכרה תומכת בך תכל'ס בלי כל הקשקוש של שאר החברות שלי מאוד עוזר.

מקווה שיילך טוב בראיונות שבוע הבא. ועכשיו הולכת לשטוף כלים ולהכין אוכל.