החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אז חיכיתי שהנושא החם יהיה חנוכה כדי שאוכל לכתוב על זה שאחרי ששנה שעברה מצאו את תעודת הלידה של אבא ז"ל, השנה בתור נס חנוכה קיבלתי עבודה חדשה, ועוד כזאת שמאתגרת את כל הערכים שלי, ועדיין מספיק מעניינת בשביל שאבחר להתאתגר. רק שהנושא החם עדיין תקוע במלחמה בהטרדות המיניות, אפילו שמחר חנוכה ואפילו שיוסי שריד נפטר, כך שנו. וממתי אני כותבת לפי הנושא החם בכלל.

טוב, מעניינת זאת לא בדיוק המילה הנכונה. אולי יותר מגונת. כי יש המון עבודה. יום חמישי היה היום הראשון שלי. הרבה מה ללמוד, הרבה אנשים חדשים ואני כמעט היחידה שלא מעשנת, מה שאומר שאני עומדת לשאוף הרבה עשן סיגריות, כי הפינת עישון נמצאת, איך לא, לידי. כיף. בהצלחה לריאות שלי.

לפחות אני יודעת שזה זמני ושמתי לי נקודת יציאה דיי ברורה- ברגע שאני מצליחה לצאת מכל ערימת החובות שלי ולחסוך 20 אלף שקל, עפתי משם.

כאמור, חנוכה מחר. מה שאומר שאמא מארחת. החג היחיד שאמא מארחת בו. את שתי המשפחות- גם שלה וגם של אבא ז"ל, בשני ימים נפרדים. מה שאומר שבשני הימים האלו לא יהיה לי זמן לנשום. ועם כל הכיף שבדבר גם הגוף שלי החליט להזכיר לי שאני אישה וכנראה תגיע התזכורת החודשית בדיוק מחר, אלא אם הוא יחליט להתחשב הפעם. מזל שהשירותים בעבודה קרובים, כי זה יהיה בסך הכל היום השני שלי שם.

וזה גם אומר שבשני הימים האלו החתול יהיה כמעט כל היום לבד בבית. מסכנון קטן. לפחות הוא עבר סירוס השבוע אז הוא קצת פחות סובל, אם כי לא נראה שזה השפיע עליו ממש. הוא עדיין מנסה לאנוס לי את היד ולחשוב שייצא לו מזה משהו חוץ מלתסכל אותי ועדיין היפראקטיבי בצורה משוגעת.  וחמודה. לא בטוחה מה יותר.  לפחות למדתי איך להתמודד עם זה- אני פשוט מלטפת לו את הבטן ואז הוא מתרחק.

מהמרפאה אני דיי מבסוטה, יש להם יחס ממש טוב וגם סירסו אותו בלי תפרים כך שאין מצב שהוא יפצע את עצמו מה שמוריד דרמטית את הסיבוכים של אחרי.

מיותר לציין את רמות הלחץ שהייתי בהן במהלך הסירוס ולאחריו. לפחות לא נאלצתי לסבול הרבה לחץ כי זה היה מהיר במיוחד- תוך שעה בערך הוא כבר היה בבית. ותודה למי שתרמה לי כסף כדי שאוכל לסרס אותו, כי פשוט לא היה לי. גם עדיין אין לי, עד חודש הבא פחות או יותר. צריכה להסתדר עם מה שיש ומה שיש מספיק למעט מאוד.

וכאמור, גם אין לי זמן לנשום ואין לי מושג מתי אצליח להזמין חול לחתול. מחר צריכה אחרי העבודה לעבור בבית, לראות שהכל בסדר להיות עם החתול קצת ואז לטוס לאמא לעזור באירוח ולהתנהג כאילו מישהו שם באמת מעניין אותי, כשלמעשה רק 2 מעניינים אותי ואני בספק אם הם יגיעו. 

חוץ מזה גם קראתי כתבה על זה שנשים חוששות להגיד שהן לא אוהבות את הילדים שלהם ואני קוראת וחושבת לעצמי- למה בכלל להביא ילדים? למה? למה? למה? למה זה טוב? איזה כיף שלי לא יהיו כאלו.

ועכשיו אחרי שפרקתי ועדכנתי אתכם כאילו שזה מעניין אתכם באמת, אלך לצפות בחדשות (משהו שאני עושה רק כשאני אצל אמא), ובכוכב הבא (עוד משהו שאני עושה רק כשאני אצל אמא) ואעוף הביתה להיות עם החתול הכי חמוד ביקום.

חנוכה שמח לכם.