החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחרי שנה ויותר שהייתי רק עצמאית, זה דיי קשה להתרגל לזה שפתאום צריך לקום בבוקר.

ופתאום החתול שלי רוב היום לבד בבית, והוא כבר הצליח לפתוח את החור של הביוב(!), זה שאני לא מצליחה לפתוח בלי סכין.

ואם זה טוב או לא טוב אני עדיין לא יודעת. ברור שלכיס שלי זה יהיה טוב.

כל כך רציתי חופש מחר, כי האחראי שלי טס השבוע ואני אהיה שם לבד לגמרי, קצת אמאל'ה, כי אני עדיין לא שולטת לגמרי בהכל. והייתי כבר בראש של חופש מחר ופתאום בום צץ משהו ואי אפשר. זה אומר שאין לי חופש עד שהוא חוזר.

לפחות השעות נורא גמישות. אני יכולה לבוא יום אחד יותר מאוחר וביום למחרת להשאר יותר והפוך. מאוד גמישים איתי שם ואני ממש צריכה את הגמישות הזאת, כי אני משתדלת להיות עם החתול שלי כמה שיותר בבוקר.

לקחתי פסק זמן מהעסק של הכתיבה. לפחות עד פברואר אם לא יותר.

בנתיים מתרכזת בעבודה. עשיתי חישוב שאצטרך שנתיים כדי לחסות את כל החובות שלי. אלא אם אצליח פתאום בעסק של המוצרים או אם באמת אחליט לחזור לטפל או אם יקרה משהו לא צפוי אחר. 

ונורא רוצה ללמוד משהו. מעניין איך זה יסתדר עם העבודה הנורא פיזית הזאת. מזל שהיא קרובה לבית. חצי שעה אחרי שסימתי לעבוד אני כבר בבית, אחרי הנסיעה ואחרי שחיכיתי לאוטובוס.

והיום חשבתי שאם הייתי סטרייטית, האחראי שלי ואני היינו יכולים להיות אחלה זוג. נדיר שיש לי כל כך הרבה נושאים משותפים עם גבר. אפילו כשלמדתי סאונד והייתי עם עוד 40 גברים בכיתה (נראה לי שזה הכי הרבה גברים שהייתי איתם אי פעם בחדר סגור מאז התיכון) לא מצאתי מישהו שיש לי איתו כל כך הרבה נושאים משותפים.

דווקא עם לקום בשבע אני דיי מסתדרת. אני בעיקרון יכולה לקום יותר מאוחר, אבל אז אני אהיה פחות עם החתול החמוד שלי אז מעדיפה לקום מוקדם. גם עם העבודה עצמה אני דיי מסתדרת. בהחלט מרגישה בסוף היום שיש לי גוף, וזאת היתה כל המטרה בלבחור עבודה פיזית.

זהו, עכשיו עפה למקלחת ויוצאת לת"א לפגוש חברות שלא פגשתי הרבה זמן.