החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

לסמס לך עכשיו שאני גמורה מעייפות כי עבדתי כל היום והייתי שם לבד לגמרי והיה לחץ מטורף  ואני דווקא סבבה עם זה כי סוף סוף אני מרגישה שיש לי גוף והסתדרתי אחלה למרות כל הלחץ. 

ואז לשאול אותך אם בא לך לבוא לסקייפ. למרות שאני נראית כמו הצרות שלי, כי ההורמונים שוב השתללו החודש. 

ובטח היית אומרת לי שגם את גמורה מעייפות. או שדווקא היית מתחברת.

הלוואי שהייתי יכולה לצחוק איתך על העבודה, לספר לך שיש עוד כמה צמחוניות חוץ ממני שם (למרות שאני בכלל חציצמחונית), להראות לך תמונות של החתול המקסים שלי, שאני ממש מרחמת עליו כי אני רואה כמה הוא רוצה לצאת החוצה וכי הוא רוב היום לבד בבית הקטן הזה.

הלוואי שהייתי יכולה לשמוע אותך אומרת לי חג חמישי שמח (את הכרת לי את הביטוי הזה), ולהתפלא כמה מהר הזמן טס, כי נראה שרק אתמול נפגשתי עם 2 חברות בקניון ההוא בת"א, רק שזה היה ביום שני. והנה אנחנו כבר ביום חמישי.

הלוואי שיכולתי לעשות את זה.

הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור.

לא בטוחה אם חבל או לא.

פתאום מתגעגעת אלייך. פתאום מתגעגעת לשיחות שהיו לנו. 

בטח יעבור לי.

ובנתיים מזל שעדיין יש ישרא כדי לפרוק.