החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

והאמת בקושי במחשב באופן כללי. אין לי למה להדליק אותו.  מה אני כבר עושה במחשב? קצת פייסבוק, קצת חדשות, קצת בלוגים, קצת פורומים וזהו.

נראה לי שמיום שלישי לא הדלקתי את המחשב. ועכשיו אני בכלל אצל אמא.

החיים שלי דיי נהיו בית עבודה בית עבודה. למרות שביום רביעי שהיה יום יפה הלכתי לשבת קצת בטיילת אחרי העבודה. פגשתי שם חתול רחוב חמוד ממש והצטערתי שאין לי איך לעזור לו כי היתה לו דלקת עיניים ודלקת חניכיים בוודאות. ישב לידי על הספסל  ועזר לי להרגע מהעצבים של לפני מחזור שפתאום תקפו אותי במלוא עוזם.

ואתמול באה אלי חברה טובה. היתה אצלי מהצהריים עד הערב, היה ממש כיף. דיברנו על הכל, כולל דברים עמוקים. באמת שמזמן לא היתה לי שיחת עומק כזאת פנים מול פנים. רוב השיחות האלו בטלפון בעיקר. 

עדיין צריכה להחליט הרבה החלטות שאני פשוט לא מצליחה להחליט אותן לבד.

כמו למשל אם באמת לעבור לחיפה, או באיזו חברת מוצרים להשקיע. יש שתיים שאני מתלבטת בניהן. ואני פשוט רוצה להצליח בזה. חייבת. חייבת לעצמי. גם כי זאת האפשרות היחידה להגיע לאנשהו בחיים וגם כי אני רוצה כל כך הרבה זמן שאני חייבת.

אולי אני צריכה איזו אשת מקצוע שתעזור לי לקבל את ההחלטות האלו. פשוט לא מצליחה לאזן בין הבעד והנגד.

החלק הנחמד הוא שגם אם אעבור לחיפה אוכל להמשיך לעבוד בעבודה שלי. זה נחמד ויתרון של ממש, כי יש לי שעות גמישות במיוחד ונגישות מדהימה לרכבת, ועם הרפורמה החדשה זה גם לא יעלה לי הרבה.

לגבי העסק של ההדרכות כבר החלטתי שאני מניחה אותו בצד כרגע. מרגישה בעיקר לחץ ממנו וכבר לא כיף לי, אז לא.

ובעבודה נחמד. יש שתי בעיות שצריך לפתור ונראה איך נעשה את זה כי הן ממש מציקות לי ואני ממש מקווה שהן יפתרו בקרוב כי אם לא אני אצטרך לעשות חושבים עם עצמי וממש חבל אם זה יהיה המצב, כי אפילו יותר מנחמד לי שם. בקטע הזה, אין ספק ש2016 התחילה ברגל ימין.

זהו. הולכת להדליק נרות עם אמא.

ועד הפעם הבאה שאכתוב, שתהיה לכם שבת שלום.