החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

החופש לקום בבוקר ולא לדעת איך ייראה היום שלי. לקום בבוקר וכל שניה ושניה להחליט מה לעשות.

ועכשיו אין את זה יותר. וזה חסר לי. חסר לי מאוד.

עכשיו כל יום דומה למשנהו בצורה מפחידה, רק עם כמה שינויים קלים מאוד.

עכשיו כל שניה מחושבת, כל צעד ידוע מראש ויש הרבה פחות זמן להיות עם החתול הכי חמוד בעולם, שכבר בקושי יושב עלי, למרבה הצער.

שונאת שאני לכודה בשגרה המשעממת הזאת, בשגרה שאפילו אין לי זמן או כוח או חשק לשחק עם החתול הכי חמוד בעולם, ואולי בגלל זה הוא גם יושב עלי פחות עד כמעט לא.

פשוט מרגישה שאני חיה על אוטומט, חיה חיים של מישהי אחרת.

היום אמרתי לאמא שהזמן שבו הרגשתי שאני הכי חיה היה בשנה הראשונה שלי בלימודים של הסאונד.

שם הרגשתי שאני חיה באמת, כי שם הרגשתי שאני מגשימה את התוכנית שלי, שבגללה הלכתי ללמוד סאונד.

אז התוכנית כבר לא תקפה, כי הגעתי למסקנה שהיא לא מתאימה לי, ועכשיו אין לי שום חזון, שום משהו שיכול לעורר אותי לעשייה.

החזון היחיד שיש לי הוא למות במצב שיש לי הכל, כדי שלא ירחמו עלי שמתתי חסרת כל.

וזה לא חזון מספיק טוב לדעתי. איכשהו מרגיש לי שאני יכולה יותר מזה.

מרגישה לכודה בחיים האלו. גרה בדירה שלא מתאימה לי, עובדת בעבודה כי אני חייבת. שום דבר פה לא נתון לשליטתי. שום דבר לא בחירה שלי. חוץ מצ'אק, החתול הכי חמוד בעולם, שאולי הוא הסיבה שבגללה הייתי צריכה לגור בדירה הזאת.

אמא אמרה לי היום שאף אחד לא מונע ממני לטפל אחרי העבודה. לעשות את הקורס כדי לקבל תעודה ולטפל. לא סגורה על כמה יהיה לי כוח אחרי העבודה עוד לטפל, אולי אם אני ארד למשרה הכי מינימלית שיש- 4 ימים, 6 שעות, קבוע.

הדברים הנחמדים בעבודה שלי זה שהשעות גמישות בטירוף. לא ממש משנה להם מתי אני באה, כל עוד אני עושה את השעות שלי שם. וכל עוד אני מתקתק עבודה. חוץ מזה שהשיחות עם האחראי שלי מאוד מעניינות. כבר הגענו לדבר על חייזרים ועל זה שלא יכול להיות שאנחנו לבד ביקום הזה, מבחינה סטטיסטית.

חוץ מזה שזה קרוב לבית, שזה נחמד במידה מסויימת. וזה שהזמן עובר שם מהר מאוד, בצורה בלתי מורגשת כמעט. זה גם נחמד.

אז כן, יש דברים נחמדים בעבודה הזאת, כמו המשכורת למשל, שעוזרת לי מאוד להשתלט על כל ערימת החובות שלי.

ועדיין.. עדיין מרגישה קצת לכודה. קצת בחיים חסרי שליטה וחסרי חופש.

אולי באמת אצמצם שעות. נראה. קודם צריכה להשתלט על ערימת החובות שלי ושהחשבון שלי יהיה בזכות איזה חודשיים שלושה ואז נראה..

יהיה בסדר. אני מקווה.