החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אמצא את המקום שבו יהיה לי טוב באמת. את המקום הזה שבו הכל יהיה מושלם. או כמעט הכל.

כל כך הייתי חוזרת עכשיו לצפון אם הייתי יכולה.  ואולי אני יכולה אבל כרגע בוחרת להשאר כאן.

כי הכל זה בחירה בחיים שלנו.

אני הרי בוחרת כל בוקר מחדש לקום לעבודה. בוחרת כל יום מחדש מה לעשות אחרי העבודה.

בוחרת כל שניה מה לעשות עכשיו בעבודה, אפילו שנראה כאילו אומרים לי כל הזמן מה לעשות.

וחוץ מזה שאני קורעת את התחת, אני ממש נהנית שם. העבודה הזאת זה סוג של מדיטציה, כי חייבים  לחשוב רק על מה שעושים באותו רגע.

ובגלל שאני קורעת את התחת אני מפחדת להגיע למצב של עייפות כרונית. אני פשוט עייפה מידיי. ואף אחד לא מבין את זה.

ועבדתי כבר במחסן. אז זה לא חדש. פשוט שם זה סיר לחץ לא קל.

אתמול הלכתי לישון בפאקינג 8. והחתול המתוק שלי בא וישב עלי וככה ישנו איזה 4 שעות ביחד.

כשהבוס שלי יחזור מחו"ל אדבר איתו ואנסה להשיג העלאה בשכר. אם לא אצליח אצטרך לחשוב אם זה באמת שווה את זה. כי אני רוצה מחסן אבל מחסן נטו. מחסן בתוך חנות זה אחרת.

מחר נוסעת להרצליה, לחפש לי ג'ינס. מעניין אם אמצא ג'ינס בגזרה ובצבע שאני רוצה, כי זה ממש קשה למצוא. זה אם אצא מהעבודה בשעה נורמלית.

חוץ מזה בא לי פשוט להעלם לכולם. חוץ מחברה אחת.

בא לי קצת שקט.

יהיה טוב, אני מניחה. מתישהו.