החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

בית עבודה בית עבודה בית עבודה. מידיי פעם נסיעה לת"א או לעיר אחרת כלשהי או פה באזור. 

מה זאת השגרה הזאת, ממתי הפכתי להיות שגרתית כזאת.

זה לא אני.

אין לי כוח לזה.

רק התחלתי וכבר נמאס לי.

מעניין כמה זמן אחזיק מעמד בעבודה הזאת.

בנתיים נחמד לי שם ברמת האנשים. כל מי שהתחברתי אליו שם יש לו ראש עסקי. מעניין.

התחלתי אתמול לנסות מוצרים חדשים. אם יביאו לי תוצאות, אתחיל לשווק אותם. נראה לי שזה יקרה מעצמו.

מחר עבודה ואין לי כוח. ממתי אני מחכה ליום שבת? אני שונאת את ימי שבת בדרך כלל.

התקלקלתי.

ככה זה כשרוצים לסגור חובות, כנראה.

למרות שיש עוד אלף דרכים לסגור אותם. זאת פשוט הדרך הכי קלה. הכי מוכרת. הכי יציבה. אולי.

מה זה השטויות האלו שגרה? בא לי לשבור אותה.

אולי אסע לצפון בסופ"ש, אומרים שיהיה יפה. נראה. מזל שיש לי את הדודה האהובה עלי.

אתמול היה לי יום חופש וכבר בא לי עוד אחד. אולי כי לא ממש הייתי בחופש. רק הלכתי לביקורת אצל רופא שלקח לי את כל היום כי לצאת מפ"ת זה סיפור.

אולי עוד שבועיים אקח את יום חמישי חופש ואז יום ראשון חופש ואצא לי לסופ"ש ארוך. זה רעיון יותר טוב.

ובלי קשר, היום בדרך חזרה מהעבודה ראיתי מישהי בתחנת אוטובוס שממש רציתי להתחיל איתה, לפחות עד ששמעתי בשיחה שלה עם חברה שהיא תפוסה. אז וויתרתי.

יאללה, צריכה ללכת לישון. מחר עבודה.

לפחות יש שיחות מעניינות והזמן עובר מהר, חצי נחמה.

לילה טוב לכם.