נתתי לבוס שלי ברוב נחמדותי עד סוף החודש. בעיקרון זה פשוט כי אני צריכה את הכסף.
מרגישה שאני מוכרת את נשמתי לשטן. מרגישה שהשעות היקרות שבהן אני יכולה להיות עם החתול שלי בבית, מבוזבזות על עבודה שהתכלית היחידה שלה היא למלא את חשבון הבנק שלי בסוף החודש. מה ההבדל בין זה לבין זונה? שזונה לוקחת הרבה יותר, בעיקר אם היא חכמה ויפה.
פשוט לא מסוגלת להיות שכירה. קשה לי עם הרעיון הזה שש שעות או יותר מזמני אני מקדישה למשהו חסר תכלית, משהו שלא אני אהנה מהרווחים שלו בסוף. כי גם המשכורת הזעומה שלי בסוף החודש.. זה לא רווחים מהעבודה שלי בתכלס. את הרווח הגדול הרי עושה הבוס שלי.
אז למה שאני לא אעשה את הרווח הגדול? הרי יש כל כך הרבה תחומים שאני יכולה להתפרנס מהם.
אני יכולה לחזור לטפל, אני יכולה לכתוב סרטוני תדמית, אני יכולה לחזור לעסק שלי של הכתיבה וההדרכה, אני אפילו יכולה לחזור לסאונד ובהשקעה קטנה לערוך קטעי סאונד של אמנים, או אפילו לנהל להם דפי פייסבוק, משהו שכבר הציעו לי פעם. וכמובן, אני יכולה לעוף על העסק של המוצרים. שזאת התוכנית העיקרית שלי. ואיך שכחתי- אני יכולה להיות קט סיטר. או אפילו להכניס חתול נוסף הביתה, כפנסיון. חתול אחד בכל פעם, כמובן שנראה איך החתול שלי מסתדר איתו.
נכון, יהיה קשה ואני אצטרך לחיות בצמצום. ועדיין זה שווה את זה, כי הזמן שלי יהיה בידי. כי אני אנהל את הזמן שלי כרצוני. רק אני אכתיב לעצמי כמה ומתי לעבוד. הצבתי לעצמי יעד של לדבר עם אלף איש בחודש על העסק/ים שלי. זה אומר לדבר עם 5 אנשים בשעה, פחות או יותר. לא כזה בלתי אפשרי. מתוך זה, אם יהיו לי פחות מ20 לקוחות, אני באמת כישלון אדיר בשיווק.
חוץ מזה, כנראה שהגעתי להחלטה. אני מוכרת את הבית וחוזרת לגור בשכירות. הרעיון של להיות בעלת בית פשוט גדול עלי. לא מתאים לי. כמו בעבודה גם כאן חסרה לי הניידות. מרגישה כבולה למקום הזה. אז מחפשת עכשיו יחידת דיור זולה וטובה, באיזה מושב/קיבוץ/כפר, משהו שהוא לא עיר, עדיף באזור המרכז/שרון.
ובלי קשר- מה קרה לישרא? הסטטיסטיקות שלי צונחות לאחרונה באופן משמעותי. זה לא כזה משנה לי. בתכלס, רק רוצה לדעת אם זה אומר שהפכתי להיות פחות מעניינת או שפשוט ישרא על הפנים ואני צריכה להתחיל לדאוג? אם תוכלו להגיד לי אם זה המצב גם אצלכם זה יעזור לי. בכל מקרה, תזכורת לעצמי ולכם- לעשות גיבוי לבלוג. זה חשוב.
ובנימה זאת, לילה טוב לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
