החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אמרו לי לעשות טבלה של יתרונות וחסרונות עם ציונים. הייתי ילדה טובה ועשיתי.

ועדיין לא מצליחה להחליט. למרות שלפי הטבלה הייתרונות עולים על החסרונות.

וכבר כמה שבועות טוחנת לעצמי את הראש עם זה.

אני יודעת בוודאות שני דברים- שנמאס לי להיות עניה ושאני רוצה ללמוד. אה ועוד דבר, שאני שונאת את המקום שאני חיה בו כרגע.

וכרגע רק המעבר הזה יכול לפתור את הכל כדי שאוכל להתחיל באמת דף חדש. כי גם אם אני מוצאת עכשיו עבודה נגיד, עד שאוכל להתחיל ללמוד ייקח עוד כל כך הרבה זמן, כי קודם צריך להחזיר חובות.

אבל למה יש לי הרגשה שזה לא באמת הפתרון?

אולי כי עד עכשיו בשום מקום לא הסתדרתי. טוב, בצפון אולי היה לי קצת יותר טוב מכל המקומות האחרים ואם לא היה לי את הדיכאון בגללה ואם היה לי איזשהו אופק חוץ מהעבודה המשעממת שעשיתי שם (עבודה שאני מתכננת לחזור אליה, לפחות לחודשים הראשונים או עד שיתחילו הלימודים), הייתי יכולה להשאר שם עוד. הרי היה לי ממש קשה לעזוב שם.

והרי בבית הזה מהחודש הראשון היה לי רע. הסיבה היחידה שאני לא מצטערת שנכנסתי אליו היא רק כי ככה הגעתי לחתול החמוד שיש לי עכשיו.

ואם כבר שנה אני סובלת פה, ולא מרגישה שזה הבית שלי, אולי פשוט לעזוב וזהו.

בטח עוד שנתיים אני אסתכל על הפוסט הזה ואצחק. מקווה. בנתיים אני ממשיכה לחפור לעצמי עם זה. עד שיימאס לי.