החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחרי שהתייעצתי עם כל העולם בערך, הגעתי להחלטה. אני חוזרת לגליל. חוזרת הביתה. עכשיו רק נשאר למצוא בית.

רציתי לנסוע השבוע אבל פורים וזה, לא בטוחה שזה זמן טוב. ובתחילת השבוע גשם וזה גם לא זמן טוב. בקיצור, אולי אסע שבוע הבא.

היום התחלתי לסדר את הארון שמכיל את כל המסמכים שלי, אז כנראה שההחלטה סופית. כי אומרים שכשיש סדר בראש יש סדר בבית.

זה יעשה לי רק טוב. וזה יעשה לאמא שלי רק טוב, כי היא תוכל לכסות קצת הרבה את המשכנתא, לתת לי חלק מהעוגה ואפילו לחיות קצת יותר ברווחה.

בקיצור, אין ספק שזה הצעד הנכון. נותר רק להתחיל לעשות משהו בנידון.

החלטתי גם שאחרי המעבר ארשם ללימודי קאוצינג. התלבטתי בין זה לבין הרבליזם שזה גם תחום מאוד מעניין, רק שהרבליזם לא קשור למה שאני עושה. למרות שאולי זה קשור לעסק של המוצרים, אבל אימון אישי יותר קשור. חוץ מזה, שאני חצי מאמנת אישית גם בלי ללמוד, כך שאני עושה את זה בעיקר בשביל התעודה ואולי בשביל לעבור כמה תהליכים עם עצמי.

חוץ מזה שממ שבא לי מישהי חדשה כבר. כל המחשבות על הדבילית לאחרונה רק מחזקות את זה. וגם לזה המעבר יעזור מאוד. נראה לי איכשהו שבקהילה קטנה יותר קל להכיר. וכשהייתי שם בזמנו הייתי די חסומה להכרויות עם כל ההיא שהייתי מאוהבת בה. הפעם זה שונה.

משהו חדש מתחיל, בקרוב. וכדאי שמאוד בקרוב כי הכסף הולך ואוזל. אני אופטימית, בנתיים.