החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

יכולתי להכיר מלא נשים.

יכולתי לשכב עם כל אחת שניה. 

היתה יכולה להיות לי רשימה ארוכה של נשים שעשיתי אותן.

יכולתי. הייתי דיי במסלול הזה בגיל 22 בערך.

זה הגעיל אותי. הגעיל אותי לשכב מתוך חרמנות. הגעיל אותי לשכב בשביל לספק את היצר.

חוץ מזה, שבכל הכנות אף פעם לא מצאתי מישהי שהצליחה לעשות את זה כמוני.

מעדיפה להתייבש עוד חמש שנים ולא לשכב עם מישהי שאני לא נמשכת אליה או לא אוהבת אותה.

ואין סיכוי שאני אבזבז את הזמן היקר שלי על מישהי שהיא לא 100 אחוז הטעם שלי. אני גם לא רוצה שהיא תבזבז את הזמן היקר שלה עלי.

וככה יצא שמכל מי שאני מכירה, ומכירה טוב ובקשר איתה, יש רק אחת שהיא הטעם שלי. הדבילית.

רק שאיתה לא קרה מעולם שום דבר. אפילו לא נשיקה. כמה חבל. או מזל? אולי מזל. כי עם ההיא שקראתי לה פה אהבת חיי ועכשיו אני קוראת לה הפוסטמה ביני לבין החברות שלי, כי היא יצאה פוסטמה, היתה נשיקה שרק סיבכה הכל.

אז אולי מזל.

ועדיין אני שמחה שאני אני. שאני שומרת על עצמי מהגועל הנפשי הזה. זה אולי עושה טוב לרגע, אבל אחרי הרגע זה עושה גועל. ואני אפילו לא יכולה להגיד שזו זנות, כי זונה לפחות לוקחת כסף.

בקיצור, אני רק אשב פה ואחכה עד שתנחת עלי מישהי שתהיה הטעם שלי, לא תרצה ילדים ולא תעשן. בהצלחה לי.