החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

לא מבינה למה אומרים על מי שלא שכיר שהוא "מובטל". ובכן, אני לגמרי לא מובטלת. שבוע עמוס לפני.

יום ראשון (כלומר מחר) צריכה לעשות סדר בכל הניירת שלי, כי יום שני אני בפגישה עם הרו"ח שלי על הדו"ח של 2015. אחר כך אסע לת"א לחלק קצת פלאיירים, אם אני כבר בסביבה.

שלישי נוסעת לצפון לראות דירות, עד רביעי. ברביעי יש כנס של החברה של המוצרים שאני משווקת, שסוף סוף יש לי מה לספר בו, כי שבוע שעבר היתה לי מכירה ראשונה. הללויה. פעם ראשונה בכל שנותי בתחום הזה שיש לי מכירה אחרי חודשיים בחברה. אומר המון. וכנראה שפלאיירים עובדים, כי ככה היא הגיעה. מקווה שהמוצרים יעזרו לה.

יש דירה אחת שנדלקתי עליה כל כך שאפילו לא בא לי לראות דירות אחרות. בתמונות היא להיט, היא עונה על כל הדרישות שלי, במחיר סבבה, רק נשאר לראות אותה.

נראה לי שאכריח את עצמי לראות עוד דירות, למקרה ש.. אבל אני כבר כמה ימים לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר מלבד המעבר הזה.

אתמול פשוט ישבתי במשך שעתיים ופינטזתי על המעבר כי זה פשוט השתלט עלי.

כל כך בא לי להיות שם כבר שאני צריכה לנער את עצמי כדי להזכיר לעצמי להנות גם מהדרך. אם הדירה הזאת נראית במציאות כמו בתמונות, ואם השכונה באמת סבבה כמו שכולם אומרים לי שהיא (בערך כל מי שאני מכירה באזור אומר שזאת אחלה שכונה), אני דיי ארגיש כאילו זכיתי בלוטו בלי לקנות כרטיס.

נכון, המעבר הזה הוא דיי פשרה, כי רק ככה אני אוכל להתחיל ללמוד משהו. אחרת זה פשוט שנה מתה, כי ייקח לי שנה בערך לכסות את כל החובות שלי, ואז עוד שנה כדי לחסוך מספיק ללימודים. כך שזה בעצם שנתיים אבודות. מאחר ואני לא רוצה להיות שכירה מתוך הכרח וגם לא רוצה לבלות שנתיים בסרט נע של עבודה בית עבודה, לעבור נשמע אחלה.

מה גם שזאת לא באמת פשרה כואבת, כי אני מכירה ואוהבת את האזור. רק המרחק נשאר אותו מרחק, אבל עם הרפורמה במחירים של התחבורה הציבורית שסוף סוף הגיעה גם לגליל העליון (לידיעת הקוראת שאמרה לי שהיא גרה באזור), כל אזור הצפון פתוח בפני ב400 ש"ח לחודש בערך. זאת אומרת, ממטולה עד חיפה. כיף גדול.

מעניין אם אצליח לסגור את כל העניין עד סוף החודש. ואם אפשר לפני פסח זה יהיה מעולה. האמת שאני קצת בספק כי האתגר האמיתי יהיה למצוא קונה לבית הזה במחיר שאני רוצה. בסבב שעבר שעשינו כשכמעט קניתי דירה בחיפה (ובסוף לא ומזל שלא), קיבלתי הצעות שהיו בין נחמדות למעליבות.

אולי הפעם יהיה יותר טוב. בכל מקרה הצלחתי להרוס קצת את הבית, למרות שקיבלתי אותו במצב מושלם, ולכן צריך להשקיע בשיפוץ קל. כלומר, החתול שלי הצליח להרוס את הבית, כי הוא קופץ על הדלתות. זאת אומרת, קודם על המשקוף. ואז על הדלת. מה שאומר שכל המשקוף שריטות. מה שאומר שצריך להחליף משקוף, כי זה נוראי. מה שאומר כסף והמון כאב ראש.

חוץ מזה צריך לצבוע בעיקר את חדר השינה, כי מרוב שדפקתי לשכנים על התקרה כדי שיהיו בשקט, התקרה הפכה להיות חצי שחורה וכתומה. אופסי. מסתבר שלדפוק עם קופסת נעלייםכתומה  על התקרה משאיר צבע. כמו גם עם מגב. ושני הדברים האלו לא עוזרים במיוחד לשקט, בעיקר לא עם היצורים שגרים מעלי. אז גם צבעתי את התקרה כך שעכשיו אצטרך לצבוע אותה שוב (אלא אם יתמזל מזלי וזה פשוט יירד עם מים וחומר ניקוי כלשהו שאני עדיין לא יודעת מהו) וגם לא קיבלתי שקט. חבל.

נכון שאני יכולה להשאיר את כל הבלגן הזה למי שיקנה את הדירה, אבל קיבלתי דירה במצב מושלם ואין לי לב למכור אותה ככה. ורק זה ייקח איזה שבוע. לפחות. 

חוץ מזה שתכף פסח ומרוב שכולם עסוקים בטיולים ומשפחה, אני בספק אם מישהו ידבר איתי על דירות בפסח. או שאולי כן? לנסות זה לא מזיק.

ובנימה אופטימית זאת אני הולכת להנות קצת מהשמש.

סופש נעים לכם. או מה שנשאר ממנו.