אולי בגלל שנופל על יום שישי, אולי בגלל שאני לא מארחת, אולי בגלל שאני לא צריכה לקנות בגד חדש (כבר יש לי מאירוע שהלכתי אליו השבוע), אולי בגלל שניקיתי את הרצפה כי צריך לנקות ולא כי חג.
פשוט לא מרגישה חג. אולי בערב אתחיל להרגיש. ואולי זה בגלל הדיכאון שתקף אתמול. שמתי את הטלפון על שקט ולא דיברתי עם אף אחד.
ואז החלטתי ללכת קצת לים וישבתי על החול מול הגלים וזה קצת עזר, כי תמיד עוזר לראות את הים.
ובא לי זוגיות כבר. בא לי לבוא לליל הסדר עם בת זוג. הגיע הזמן באמת. אז בסדר, פגעו בי יותר מידיי, אבל כמה אפשר להתבכיין על זה. והרי בזה שאני נסגרת ולא מכירה אף אחת כי ההיא פגעה בי יותר מידיי אני נותנת לה לנצח אותי. ולא בא לי שהיא תנצח אותי.
בא לי משהו חדש. רק שאני לא ממש יודעת איך אכיר עכשיו, כשאני לא נמצאת בשום מסגרת, אין לי כסף לצאת ובמילא רוב מי שמחפשת להכיר במסיבות לא ממש רצינית, אתרי הכרויות הם מוקצה מחמת מיאוס בלי קשר לעובדה שכבר שנים אני רואה שם את אותם הפרצופים בדיוק, עם שינויים קלים והפורומים די מתים ובקושי זז שם משהו. הקבוצות בפייסבוק הפכו להיות סוג של לוחות מודעות לכל מיני מסיבות ואירועים.
תמיד אפשר להתנדב איפשהו וקיבלתי הצעה לרוץ כציר במפלגה שאני רשומה בה, אבל איכשהו זה לא בא לי בטוב ואוותר על זה. חוץ מזה שכרגע אני צריכה למצוא עבודה ודירה.
ואם כבר עבודה, החלטתי שזה יהיה במשאבי אנוש, ובחברות ספציפיות, כלומר לא חברות השמה וכו'. משרד תיווך למשל יהיה נהדר. כאלו. זה תמיד עניין אותי ואפילו במוקד שעבדתי בו עשו קולות כאילו רוצים לקדם אותי ואפילו נתנו לי לעשות ראיון עבודה אחד (שהיה נוראי אבל לא עד כדי כך עלוב בתור ניסיון ראשון) אחרי שניג'סתי לבוסית שלי שם במשך כמעט חצי שנה שאני רוצה להתקדם, ובא לי להתפתח בתחום הזה.
כי אם כבר ויתרתי על העסק של הכתיבה אז אין לי שום סיבה לא לעבוד כשכירה, לפחות עד שהעסק של המוצרים יזוז. ועבודה כשכירה בהחלט תעזור להזיז את העסק של המוצרים.
ובא לי לעבוד במקום צעיר עם הרבה אנשים, בדגש על נשים, כי ככה אפשר להכיר. אחרי החג אחזור לשלוח קו"ח.
ובנימה זו- חג שמח לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
