החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מצד אחד לא מוצאת שום עבודה שמתאימה לי ועדיין יש לי אנטי גדול לעבודה כשכירה. 

מצד שני לא מצליחה להרים את העסק שלי. ולא ממש עושה משהו בנידון.

מרגישה תקועה במקום וזה לא כיף. יוודעת שאני צריכה לטפל בזה ואין לי כסף. מרגישה שזה הולך למקום מאוד לא טוב.

היום חזרו אלי מאיזו משרה, משהו זמני לכמה חודשים. נשמע טוב עד שהיא התחילה לשאול אותי כל מיני שאלות שאסור לה לשאול אותי והתעצבנתי עליה.

חוץ מזה שהחתול שלי שוב הביא לי כאפה לעין. אני עוד אתעוור בגללו ואז הוא ימצא את עצמו ברחוב או בבית אחר. יש גבול.

למרות שזה יהיה טפשי כי אז אני גם אהיה עיוורת (חס ושלום לא עלינו) וגם בלי חתול.

או אולי עם חתול אחר שלא מביא כאפות בעין. או מביא כאפות בכלל.

נקווה שהוא ילמד להתרחק מהעיניים שלי, או שאני אלמד להתרחק כשהוא מתחיל עם הכאפות שלו וכך המצב הזה יימנע.

בנתיים אני לא מדברת איתו כי כואב לי. 

אין לי מושג מה יהיה איתי בסוף.  נראה לי שהמפתח להכל זה לשנות סביבת מגורים, אבל איך משנים סביבה כשאין כסף לכלום?

ממש מלכוד 22.

ובנימה זאת, אני הולכת להמשיך לארגן את הבית לשטיפה, כי צריך.