החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שנים שלא הייתי במצעד. בעצם, מאז שהייתי עם האקסית לא באתי.

בעיקר כי אני דיי נגד זה, וגם כשבאתי עם האקסית באתי בעיקר בשבילה, אני דיי סבלתי שם.

יהיה חם מאוד, יהיה צפוף ואולי יהיה עוד ניסיון תקיפה. ואני בכלל נגד זה.

מצד שני, הרבה זמן לא הייתי ולראות את כל העיר עם דגלי גאווה עושה משהו בלב. רק חבל שכל הדגלים האלו ייעלמו ביום ראשון. למה לא להשאיר אותם? מוסיפים כל כך הרבה צבע לרחובות.

יש לי תחושה שאוותר. כי גם בא לי להשאר בבית, אם יהיה שקט מהשכנים.

או שפשוט אקום בבוקר ואראה מה בא לי לעשות.

ועוד פעם הופעה של הדבילית ערערה אותי.

נמאס לי להרגיש תקועה.

חלאס עם זה כבר. 

זה פשוט כל כך הזוי איך שהדבילית והפוסטמה דומות, גם חיצונית וגם פנימית. אם לא היו בניהן איזה 10 שנים הפרש הייתי מכירה בניהן. ואם הפוסטמה היתה בקשר איתי. 

נראה לי שהדבילית תעשה לפוסטמה בית ספר.

ובעבודה הגעתי לשיא חדש של שיעמום וכמעט נרדמתי בהדרכה. המרצה מדבר ואני מנקרת. יופי לי. חלאס כבר עם לחזור על אותו דבר אלף פעם. הרי בכל מקרה בשיחות הראשונות נגמגם ולא נדע מה לעשות, אז מה הטעם בטחינת מים הזאת?

ועוד לפני שהתחלתי במוקד הזה בא לי לבקש לשנות מוקד. איכשהו נראה לי שבמוקד השני בחברה יש חבר'ה הרבה יותר לעניין. מצד שני, העבודה במוקד שלי הרבה יותר פשוטה אז.. לא יודעת. אתחיל ונראה. רק שיתנו לי כבר לענות לשיחות, רבאק ייבשתם!

לפחות גיליתי גור חתולים קטנציק מההמם נוסף ליד העבודה. אז קפצתי לחנות חיות וקניתי לו ולחתולים האחרים אוכל. טרף את זה. והוא כזה מתוק שממש התחשק לי לקחת אותו. אבל אי אפשר.

ועכשיו אני אלך למצוא לי משהו לאכול.

לילה טוב לכם.