בכל מקום עבודה שהייתי בו עד עכשיו הסתדרתי נפלא עם רוב האנשים, אם לא עם כולם.
פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגישה שאני פשוט לא מתאימה למוקד הזה. יש שם רק אחת או שתיים שבאמת נחמדות והסגנון שלי. כל השאר פשוט ההפך הגמור ממני.
יש שם אחת שזה הכי מוזר, כי מהרגע הראשון שראיתי אותה, עוד לא ידעתי איך קוראים לה או מה התפקיד שלה פה, לא החלפתי איתה מילה, רק ראתי את הפרצוף שלה וכבר שנאתי אותה. כי היא פשוט מזכירה לי מישהי שאני שונאת. ובכיוון ההפוך, יש מישהי אחרת שלא סובלת אותי. לא מזיז לי במיוחד, רק סתם מוזר לי כי זה בחיים לא קרה לי במקום עבודה.
תוהה מה זה אומר. לעזוזב אני לא אעזוב, למרות שאתמול היה פשוט מזעזע. רבע שעה הסתובבתי וניסיתי למצוא מישהו שיעזור לי עם איזו טעות מפגרת שעשיתי. עבודת צוות והמקום הזה זה שני דברים שונים.
גם אם אני רוצה לעזוב אני לא יכולה. התנאים שלי טובים מידיי, המיקום מושלם מבחינתי ואין לי כוח שוב לחפש עבודה, חוץ מזה שאני רוצה כבר לסגור את החובות שלי.
זה סתם מוזר לי העניין הזה ואין לי מושג מה לעשות עם זה, חוץ מאולי לדבר עם המנהל ולנסות לראות איך פותרים את זה.
ובנימה זו, יום טוב שיהיה לנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
