החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כבר אין לי כוח להתפטר ממקומות עבודה. אבל אני לא מסתדרת חברתית שם, עדיין בודקים אותי שם, זאת עבודה עונתית כך שאין לי מושג מה יהיה אחרי אוקטובר, 9 שעות משמרת כך שאין לי זמן לכלום ואני מגיעה הביתה באיזה 8 בערב ועכשיו גם רוצים שאגיע ב8. אין מצב בעולם. חוץ מזה שהעבודה עצמה משעממת טילים.  העיקר שחיפשתי מוקד כדי שיהיו לי קצת חיי חברה, כי במוקד מכירים אנשים. לא במוקד הזה, מסתבר.

בקיצור, היה נחמד ונחמד שהיה, רק שאין לי כוח שוב להכנס לסרט של לחפש עבודה. עדיין לא אמרתי להם כלום אז יש לי עוד קצת זמן לחשוב מה שכן אם אני עוזבת זה בסוף החודש. לא רוצה להתחיל שם חודש חדש, מה גם שיום ההולדת מתקרב בצעדי ענק ואין לי כוח להתחנן לחופש ביום הזה.

איכשהו זה מתקשר לי עם כל מה ש(לא)הולך עם כל האהבות החד צדדיות שלי.

נראה לי שאני צריכה לבדוק עם עצמי כמה דברים.

תכל'ס, מה שבאמת בא לי זה לעוף מכאן לאיזו חצי שנה.

כמה חבל שאין לי כסף ואני לא באמת יכולה להפרד מהחתול שלי לחצי שנה.

ובנימה זאת- יום חמישי שמח.