ידעתי שלא אצליח להחזיק במקום הזה עוד הרבה. מכל בחינה זה לא התאים לי. לא חברתית, לא העבודה עצמה, לא השעות, לא זה שרוב היום פשוט לא היתה עבודה ובעיקר לא עם זה שאני חוזרת הביתה ב8 בערב אחרי שיצאתי ממנו ב8 בבוקר.
אז התפטרתי. ומחר אין עבודה לקום אליה. ויש לי חודש בדיוק לחשוב מה אני רוצה מעצמי, למצוא משהו ולהכניס כסף.
למצוא זאת לא הבעיה. כמו שכבר הוכחתי אחרי שמצאתי 2 עבודות שונות בפחות משנה. הבעיה זה להחזיק.
והבעיה היא שאני עצמאית בנפש. לא יכולה לראות את עצמי כשכירה. הדבר היחיד שהחזיק אותי במוקד ההוא שעבדתי בו יותר משנה, זה שעבדה איתי חברה טובה שגררתי לעבוד שם. טוב, גם העבודה היתה מעניינת והאווירה היתה טובה. עזבתי שם רק כי הם עשו לי תרגיל מסריח שבעקבותיו עשיתי להם תרגיל מסריח בחזרה. אם לא זה, אפילו רציתי להתקדם שם.
רק שלמרות שאני עצמאית בנפש, אני גם (בניגוד גמור לשם הבלוג) פחדנית בנפש. כי כבר שנים שיושבת לי תוכנית מגירה למקום פיזי שאני רוצה לפתוח. ובתיכון "הקמתי" חברת הפקות במסגרת שיעורי היזמות (השיעורים היחידים שאשכרה נהנתי בהם בתיכון), כך שיש לי אפילו תוכנית מושלמת לחברת הפקות, עם שם והכל.
אבל אני פחדנית. העסק בתחום הכתיבה היה קל. לפחות קל לתפעול. אין הוצאות, אין שכירות, אין התחייבות כלשהי. הכי פשוט שיש. אבל הכי לא מאתגר שיש. וכבר נמאס לי ממנו. הוא מלווה אותי מ2010 בערך, עם הרבה תהפוכות וגלגולים וחידושים ודי נמאס לי לשבת מול המחשב כל היום.
רוצה מקום פיזי. מקום שלי. יש לי תוכנית למקום כזה. רק צריך למצוא שם ולרוץ עם זה. ולהשכיר מקום לא עולה כל כך הרבה.
מעניין אם יהיה לי האומץ. כי תכל'ס, נמאס לי להתפטר מעבודות. אולי מקום משלי סוף סוף יתן לי את הפוש שאני צריכה.
ובלי קשר, עצה לחיים- כשאתם מכינים פופקורן בסיר תזהרו עם השמן. עכשיו יש לי טעם של שמן בפה והרבה פופקורן בפח במקום בבטן.
ובנימה זאת, אני הולכת לתהות מה לעזעזל אני עושה ביום הולדת המתקרב שלי.
ולישון.
לילה טוב לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
