החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

חיי חברה.

זה קטע דפוק כזה שיש לי רק חברה אחת מהעיר שאני גרה בה. כל שאר החברות כל אחת תקועה בחור אחר וזה קצת מקשה. בעיקר כששתיים מהן, כולל זאת מהעיר שאני גרה בה, בתקופת מבחנים.

היציאה בחמישי רק הבהירה לי כמה זה חסר לי. כמה אני צריכה להכיר אנשים.

אבל אין סיכוי שאני הולכת להיות שכירה. כבר הודעתי לכל העולם ואשתו שאני מקימה משהו משלי. בעיקר כדי ליצור התחייבות מול עצמי.

ונמאס לי להסתפח לחברות של חברות. מצד שני, זאת אחלה דרך להכיר אנשים ואני הכרתי לחברות שלי כמה חברות, אז מה רע בזה?

אולי אחרי שהעסק שאני אקים עכשיו יעמוד על תילו וכל ההרפתקאה של להקים אותו תסתיים אלך ללמוד משהו, בתקווה שיהיה לי כסף.

כי כל הכסף שאני אגייס במימון המונים ילך רק לעסק.

מה שאומר שאני הולכת להיות בתקופה לחוצה מאוד. וצריכה לעשות את זה כמה שיותר מהר.

תכלס זאת אחת הסיבות שאני הולכת לכל ההופעות האלו. להרגיש כאילו יש לי חיי חברה. כשאני יושבת ומדברת עם הדבילית וחבורתה זה מרגיש הכי קרוב לחיי חברה. בעיקר כשזה חבורה שאני מכירה איזה 10 שנים בשקט. אז כיף לי.

פחות באה בשביל השירים. כבר לא מתחברת אליהם. אין לי שום לב שבור תודה לאל (אלא אם הסטרייטית שפגשתי בחמישי תגרום לי לאחד), אני במקום אחר לגמרי בחיים שלי. קצת כבד לי לפעמים כל הדיכאון הזה. אז אני באה בעיקר בשביל החברה. ובעיקר בגלל שאם אני לא אבוא, יהיה בנדאם אחד פחות בקהל, וזה יהיה מאוד עצוב. גם ככה המקום לא מאוד מלא. בלשון המעטה.

אז מצד אחד זה כל הכיף בלהכיר זמרות שרק אני ועוד איזה 10 אנשים מכירים, ומצד שני קצת הרבה חבל לי עליהן ובא לי שהן יפרצו כבר.

זה פשוט הזוי לי ש10 שנים אני מכירה את כל החבורה ואנחנו עדיין נפגשות רק בהופעות. מעניין איך עושים שניפגש גם לא רק בהופעות.

לפחות היומולדת המאוד מאוד מתקרב שלי ירגיש לי קצת חיי חברה.  אלא אם יעשו לי הקיץ של אביה, כי כמו שאמרתי, 2 בתקופת מבחנים וכל השאר עובדות. כך או כך נדע השבוע.

כל החוסר וודאות הזאת עם הפרוייקט שלי קצת מלחיצה אותי. אף פעם לא הקמתי עסק פיזי, אז אין לי מושג באמת במה זה כרוך. חוץ מלשכור מקום כמובן ולדאוג לאישורי עסק מול העירייה. ולעשות סקר שוק.  מחר יש לי המון דברים לעשות. ואני לא עייפה. אז אני יושבת לבלבל לכם את השכל ובעיקר לתעד את המחשבות שלי איכשהו. 

נראה לי שכדאי שאלך לישון.

לילה טוב לכם.