החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

חברה הבריזה לי. ועוד מפגישה שהיא עצמה קבעה כמה שעות קודם. והחתול שלי גם עצבן אותי.

אז באופן דיי טבעי, הסתגרתי בחדר שינה, לקחתי את הגיטרה, עברתי על כל מיני התחלות של שירים, ויצא לי שיר חדש, כי המשכתי איזו התחלה של שיר.

וגם הקלטתי את זה. בפלאפון. נראה לי שזאת אחת ההקלטות הטובות שיצאו לי בפלאפון הזה.

ותכלס, פרשתי מהמוזיקה כי הרגשתי במרוץ כל הזמן. כל הזמן רציתי להיות כמו הדבילית, להגיע לרמה שלה. היום אני כבר לא מרגישה במירוץ.

כי אני כבר לא רוצה להיות כמוה. קצת מפחיד אותי שאולי אחזור להרגיש ככה.

בנתיים טוב לי עם זה. הגיטרה בהחלט עזרה לי להוציא את העצבים.

שומרת על עצמי מאוד לא להשאב לזה ברמה שהייתי אז. כי אז היית הולכת למינימום 3 הופעות בשבוע, וזה היה נחשב מעט מידי. 

אז אני נזהרת. מאוד.

בנתיים, נראה לי שההפסקה הזאת עשתה לי רק טוב.

נראה לאן זה יוביל אותי.