החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

נותנת לו להשתלט עלי. בדרך כלל זה מוביל לדברים טובים בסוף.

חושבת מה יהיה אחרי שאעבור לשם, באיזה חדר החתול שלי יישן, איך הוא יגיב למעבר, אם באמת אצליח לעמוד בזה.

זה מרגיש גדול כזה. גם הגודל של הדירה, גם המחיר... גם זה שאני לא מכירה אף אחד בעיר הזאת, למעט זוג חברים של אמא שאני בקשר איתם פעם באף פעם והחברה שגרה בעיר ליד ולומדת בעיר הזאת, כך שנוכל להפגש הרבה יותר. בתקווה.

ולא, לא בגללה אני עוברת. פשוט בגלל שאני אוהבת את העיר הזאת.

הלילה הראשון בטח יהיה הכי מפחיד שם. לישון לבד באזור שאני לא מכירה בשיט..

נכון, יש עוד חודש וקצת עד אז. מספיק זמן להכיר את האזור, אולי לבקר בדירה פעם או פעמיים, להסתובב שם בערב.. ועדיין החודש הזה יעבור מהר, כי יש כל כך הרבה מה לעשות.

עודדה אותי עכשיו המחשבה הזאת.

אולי גם אמצא שם עבודה לפני שאני עוברת, ואז אכיר קצת אנשים.. למרות שתכננתי לעבוד רק אחרי המעבר, כדי קודם להתמקם.. אבל עדיף לפני. ככה גם תהיה לי משכורת אחת עד שאני עוברת.

הרבה עבודה לפני וחודש עמוס.