החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחרי המתח של אתמול הודיעו לי בסוף שהתקבלתי. אז ברביעי אני (שוב) מתחילה עבודה חדשה. הבוסית שלי אחלה והראיון היה ממש מצחיק, בעיקר כשהתחלתי לדבר על המוזיקה. מקווה שהפעם זה יחזיק ליותר משלושה חודשים, כי אני באמת חייבת לסגור חובות.

יהיה מאתגר לנסוע כל בוקר עד שאעבור, אצטרך לקום מאוד מוקדם.. בהצלחה לי עם זה.  אבל זה שווה את זה כי זה נשמע כמו מקום מגניב.

חשבתי על זה שעם כמות העבודות שהחלפתי מתחילת השנה, אולי אני צריכה לעשות הסבת מקצוע ולאמן אנשים לעבור ראיונות עבודה. עברתי 3 כאלו מתחילת השנה.. אולי יש לי את זה אחרי הכל. וזה כיוון מעניין למדי. הראיון האחד שלא עברתי היה בתחום שלא הייתי בטוחה אם אני רוצה לעבוד בו... אולי זה אומר משהו.

והאמת, סחטיין עלי. קצת מרשה לעצמי לעוף על עצמי, כי בתוך פחות מחודש למצוא דירה (מהממת! למרות שיקרה בטירוף.) ועבודה בעיר אחרת זה כבוד.

ועכשיו קצת בא לי שתהיה איתי מישהי שתעוף עלי יחד איתי ותתלהב איתי. חוץ מהחברה הכי טובה שלי שמתלהבת איתי, אין כזאת. אף אחד אחר עדיין לא יודע. טוב, אמא יודעת, אבל אמא אף פעם לא באמת מפרגנת. או לפחות, אני לא מרגישה שהיא באמת מפרגנת.

אז עכשיו אני רגועה. רק חבל ששכחתי לכבות את המזגן בלילה ובבוקר קמתי קפואה לגמרי. מקווה שאהיה בריאה כי להיות חולה עכשיו זה רע.

ומקווה שבאמת יהיה לי שם טוב כמו שאני חושבת שיהיה. בקרוב נדע.

ובנימה זו, אני הולכת לשטוף כלים וללכת לשוק.