החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ואו, להשכיר דירה זה קשה. בכלל, כל המעבר הזה קשה. כל כך הרבה דברים שצריך לארוז.

וכמה שאני יורדת במחיר, אנשים אומרים שזה יקר. מה לעשות, בפחות מזה אני מעדיפה כבר לוותר על כל העניין של הדירה פה ופשוט למכור וזהו. או משהו כזה.

אין לי זמן לכלום. מסיימת לעבוד ב4 וטסה ישר לדירה להראות אותה לאנשים. היום באו 2 - משפחה אחת וזוג אחד. המשפחה אמרה שקטן לה מידיי, הזוג אמר שיקר מידיי.

ואני מתה כבר לסיים את העניין הזה.

החלטתי שאני נכנסת לדירה שמחכה לי בכל מקרה בעוד שבוע בערך, גם אם לא אמצא שוכר. פשוט אין לי כוח לכל הלחץ הזה, למרות שזה יקשה עלי עוד יותר כלכלית.

לפחות בעבודה מדהים לי. באמת שנפלתי על מקום טוב. עם בוסית מדהימה. אווירה מושלמת. פשוט כיף. עוזר לי להתנתק מהכל. מקווה שבאמת מצאתי את המקום שלי ושאשאר שם לשנתיים הקרובות, אם לא יותר.

רק חבל שבאמת אין לי זמן. אפילו קניות בסופר אין לי זמן לעשות. לא יודעת מתי אארוז (בטח ברגע האחרון), לא יודעת מתי אנקה את הדירה שאני עוברת אליה, ואת זאת שאני עוזבת, כי צריך.

הרבה לחץ וימים ארוכים, כי אני קמה מאוד מוקדם פתאום.

עומס יתר רגשי.

והחתול המדהים שלי מבין שמשהו קורה ונכנס לפאניקה כל פעם שמישהו בא לראות את הדירה. זה לא אופייני לו, הוא בדרך כלל חברותי עם אנשים, בעיקר עם אנשים שאוהבים חתולים. הוא פשוט מרגיש אותי.

אפשר להריץ קדימה למרץ? זה יהיה נחמד.

חבל שזה לא באמת אפשרי.

ובנימה זאת, יום החתול הבין לאומי שמח לכם.