וצריכה לזכור את זה טוב טוב.
רגע אחד אין לך כלום בחיים- העסק שלך לא מצליח, החברות שלך נעלמות כמו זבובים, את מחליפה עבודות כל חודשיים, אין לך שקל על התחת ואת נאלצת לבקש עזרה כספית מחברות כי כבר לא נעים לבקש מאמא.
ורגע אחרי זה את מוצאת דירה מדהימה בעיר שאת אוהבת, עם בעל בית שנשמע שתסתדרו מעולה ושלא דורש הרבה, בערך שבוע אחרי את מוצאת עבודה מדהימה והכי מפרגנת ביקום, ופתאום כל החברות שלך, שלא באו אלייך כשגרת מחוץ לגוש דן כי זה רחוק וכי אין סיכוי שהן יזיזו את התחת שלהן וישקיעו בך שעה וחצי נסיעה, מתחילות פתאום לרצות לבוא ולהתנחל בדירה המממת שלך.
והכל כל כך שברירי. וזה כל כך מלהיב ומפחיד. כי הכל יכול להעלם ברגע.
מילה אחת לא במקום ובום העבודה כבר לא תהיה, מילה אחת לא במקום ובעל הבית מעיף אותך.
אולי בגלל זה אני לא מצליחה להשכיר את הדירה שלי. כי רק זה כרגע הורס את הגל הזה שהתחיל לי בחיים.
אולי החיים מראים לי מי פה הבוס. ואולי זאת תזכורת לזה שכל פעם שאני מקשיבה לאמא שלי, אני רק נדפקת בחיים. כי הרעיון לקנות לי דירה בא ממנה. אני בכלל לא חיפשתי וכשחזרתי מהצפון הייתי בוויב של לגור ברמת גן עם שותפות.
הדבר היחיד שבזכותו אני לא מצטערת על הסיפור הזה זה החתול המדהים שלי, שאם לא הייתי עוברת לדירה שאני עדיין גרה בה עכשיו (עד המעבר), לא הייתי מכירה אותו.
אז אני מנסה לצנן את ההתלהבות שלי מכל מה שקורה לי בחיים ולהזכיר לעצמי שהכל שברירי. שבבת אחת אני יכולה למצוא את עצמי שוב במצב הקודם ושאני צריכה להיות מחושבת.
ונכון, יש לי את הקצבה ואני תמיד יכולה להכניס שותפה לדירה. ועדיין. צריכה להיות זהירה. ולזכור תמיד שהכל יכול להשתנות ברגע.
ולעבור דירה זה כזה כאב ראש. לא יודעת למשל אם קודם להעביר את החתול לדירה החדשה בלי המובילים ולתת לו להתרגל קצת, או להשאיר אותו בדירה הישנה. מניחה שאפתור את זה ברגע האחרון.
בנימה זאת, שבת שלום שתהיה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
