החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

האמת, כיף. נמאס לי מהחגים. כל שנה נמאס לי מהם.

למרות שהיה לי כיף החג הזה. הייתי בצפון, אצל אחת הדודות האהובות עלי.

וכשיש סביבי 4 חתולים חמודים, 2 כלבים, תוכי וכלוב תרנגולות עם ארנבים בנוסף לתרנגולות, אני לא באמת צריכה הרבה יותר מזה.

אבל זה היה בחג הראשון. עכשיו אני אצל אמא, מחכה לארוחת ערב אצל אחותי.

וגם ליום שלישי, לחזור לעבודה ולגלות מה עלה בגורלי אחרי הטעות הענקית שעשיתי. תחזיקו לי אצבעות, אני מקווה שראשי יישאר במקום. 

חוץ מזה, עדיין אין לי אינטרנט בבית. והאמת, גם לא יהיה.

זה התחיל מזה שפשוט לא היה לי זמן לעדכן שעברתי דירה ולהזמין התקנה, והמשיך מזה שראיתי שוואלה, כיף לי ככה.

אז שעות האינטרנט שלי הצטמצמו באחת לחמש דקות בעבודה כדי לרפרף על וואינט ולראות מה חדש,  וכשאני אצל אמא.

איך חיים בלי אינטרנט? בכיף גדול. הנה, בסוכות רציתי להגיע לסוכה הגאה שהיתה בעיר שלי. לא זכרתי איפה היא נמצאת. ביקשתי מחברה טובה לבדוק לי בפייסבוק. לא מצאה. אמרתי טוב, נמצא אותה איכשהו.

יצאתי החוצה וראיתי שוטר. שאלתי אותו. כיוון אותי במדויק. מי צריך סמארטפון כשיש שוטרים?

רק מתבאסת על הבלוג, כי חיים בלי אינטרנט אומר גם שאין לי איך לעדכן אותו. וזה עצוב לי ממש. זאת אולי הסיבה המרכזית שאני אשכרה שוקלת לקנות טאבלט. טוב נו, ואולי גם שתהיה לי עוד תעסוקה בזמן שאני בבית.

אבל כל כך כיף לי ככה, שאני דוחה את זה.

היו לי חיים לפני האינטרנט. נכון שזה היה מזמן וקצת קשה להזכר איך הם היו, אבל עכשיו זה זמן טוב.

הדירה שלי מדהימה. אני נהנית מכל רגע בה. האמת, מרוב שכיף לי אני קצת מתבאסת שהיא לא שלי, רק כדי שאני אוכל לשנות בה כל מיני דברים שמציקים לי, כמו להעיף את 3 מסכי הפלאזמה שתקועים לי על הקיר. טוב, אחד אולי אשאיר. בכל זאת הכוונה היא שיבואו אורחים. 

המיקום שלי הכי טוב שיש. קרוב להכל ועדיין שקט. הבעסה היחידה היא שבגלל העבודה אין לי כל כך הרבה זמן להנות מכל הטוב הזה. מצד שני, העבודה מממנת לי את כל הטוב הזה, אז נו.

חוץ מזה, קצת בודד לי. אין לי ממש מושג איך מכירים אנשים בעיר הזאת. או יותר נכון, אנשות. כן, אזור המרכז זה אזור גדול. אבל עדיין, איך?

מחפשת כל דרך שהיא לא אינטרנטית ולא דורשת השקעת סכומים גדולים מידיי.

ועד שאני אמצא, אאחל לכם חג שני שמח ותהנו מהיומיים שנותרו עד שתתחילו לקטר שוב על השגרע.