החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

פשוט מאוד, להגיד שאת רוצה לאמץ. במילא זה עולה כל כך הרבה כסף וכרוך בכל כך הרבה בדיקות, שהסיכוי שלך לאמץ הוא בערך כמו הסיכוי למצוא אח שלא ידעת עליו כי אבא שלך נתן תרומת זרע פעם. כלומר, קיים, אבל נמוך. 

ואני באמת רוצה לאמץ אבל אף אדם שפוי לא ייתן למישהי שמקבלת קצבה לאמץ. בעיקר כשאותה מישהי תהיה מתישהו בעתיד נשואה לאישה. 

אז זה המתכון הבדוק להוצאת המשפחה מהרחם ולהורדת ה'בקקוב אצלך' מהתפריט- אני פשוט אומרת שאני רוצה לאמץ כי יש כל כך הרבה ילדים בלי אהבה בעולם הזה, שזה חבל להביא עוד. ובכנות אני באמת רוצה אבל לא יכולה. חבל.או שלא.

ובלי קשר, נראה לי שמצאתי מכון כושר. יום ראשון אלך לשם להרשם. יש שם גם בריכה והמחיר שלהם סביר. גם מישהי מעהבודה המליצה לי על מישהי שמעבירה סדנאות משחק בקבוצות אצלה בבית, אז אברר גם את זה בראשון. חוץ מזה בודדד לי להחריד ומזל שיש את החתול המתוק שלי שמציל אותי עם החיבוקים שלו.

ובנימה זאת, אלך להתקלח.