החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

הפאב האחרון שעוד הייתי הולכת להופעות בו נסגר. הבעלים אומרים שהוא עובר דירה, אני לא מאמינה לזה. מסיבות זה לא הקטע שלי. בעיקר בגלל שאני לא אוהבת לחזור מסריחה מסיגריות הביתה, ולא אוהבת לבלות את כל הערב בלהתחמק מצלמים. 

סרטים זה יקר מידי. אז הופעות נשארו הבילוי היחיד שלי. מה גם שאני מכירה את רוב הזמרות, אם לא את כולן, אז זה תמיד כיף לשבת לדבר איתן אחרי ההופעה. 

גם אין ברים של הקהילה. לא כאלו שאני מכירה. נסגרו. ועצוב לי. 

נכון, בטח יהיו מקומות אחרים להופעות. אבל זה לא יהיה אותו דבר. 

גם ככה החיים שלי די קיבלו צורה של בית עבודה בית. זה גם מבאס אותי. אוהבת את העבודה שלי והכל,  אבל מבאס אותי שאני גרה בעיר שאני אוהבת ואין לי זמן באמת להנות ממנה. 

בודד לי להחריד. ומזל שיש לי את החתול המדהים שלי, כי אף אחד לא מחבק אותי ביומיוום חוץ ממנו. 

מקווה שזה ישתנה מתישהו, נמאס לי כבר. 

ובנימה זאת, יום גשום שיהיה.