החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

לא משנה כמה זמן יעבור או מה יקרה, כנראה שלנצח אגמגם כשאראה אותך. כנראה שלנצח אתחרט על כל משפט שני שאכתוב לך ברשת החברתית.

כנראה שאף פעם לא אוכל להיות חופשיה איתך לגמרי. אולי בגלל זה לעולם לא נהיה החברות שאני רוצה שנהיה.

אולי בגלל זה פתאום זרמה השיחה איתה, אחרי שנים של שלום שלום וזהו. כי בה לא הייתי מאוהבת. איתה אני יכולה להיות חופשיה. 

הלוואי שיכלתי. נמאס לי לגמגם כשאני רואה אותך. זה בטח לא תורם למה שאת חושבת עלי..

נמאס לי לחשוב פעמיים שלוש על כל משפט. וזה מפתיע אותי כי באמת קרה הרבה מאז. היתה האקסית, היתה ההיא שאהבתי אפילו יותר ממה שאהבתי אותך. כאילו, פאקינג נסעתי לעבוד בעגלות כדי לשכוח אותך.

אז למה אני לא יכולה להיות חופשיה איתך? 

אולי אני עדיין מדחיקה? אין מצב...

הלוואי שידעתי...