החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מרוב שהייתי שקועה בעבודה/חיים, שכחתי ממך בכלל.

עד שפתאום צצת לי שוב במחשבות.

טוב, לא ממש פתאום. את יודעת למה. את יודעת מה קרה.

כמעט כתבתי לך. מעניין איך היית מגיבה. רציתי לכתוב לך כדי להזהיר אותך שאני רוצה לבוא לשם, כדי למנוע פאדיחות.

בסוף לא באתי, אז גם לא כתבתי. אבל היה יכול להיות מאוד לא נעים לבוא לשם ופתאום להתקל בך ככה פתאום. 

ושוב, מעניין איך היית מגיבה..

מעניין אם יום אחד ניפגש ואזכה לסגור איתך את המעגל הזה.

כל מה שקרה עדיין משפיע עלי. מתקשה לתת אמון. מתקשה להפתח. מפחדת להתאהב שוב בלי שליטה.

צריכה לטפל בעצמי בקטע הזה, צריכה לבנות את עצמי מחדש.

שקועה מידיי בעבודה, אז אין לי זמן. וזה גם אחלה תירוץ. לא להתמודד עם זה.

ובנתיים עוד יום עובר. ועוד יום. וכבר יותר מידי זמן שאני לבד.

זה אפילו כבר לא כל כך מפריע לי. מעדיפה להיות לבד. מעדיפה לא להפגע שוב.

רק מידיי פעם חושבת לעצמי שהלוואי שהיתה מישהי פה לידי.

מתישהו זה יקרה.