החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

להקשר לאנשים חדשים. יותר נכון נשים חדשות.

לתת להן להכיר אותי. להכיר אותי באמת. להכיר אותן.

זה מפחיד.

בנתיים אני שומרת על עצמי. שומרת צעד אחד אחורה. לא מעיזה להשתלב במאה אחוז. לא מעיזה להרגיש שייכת. בעיקר כשהן כל כך שונות ממני וממה שאני רגילה אליו.

לומדת להכיר.. לתת אמון.

זה יקרה במוקדם או במאוחר. בעיקר אחרי היום המדהים הזה. זה חייב לקרות.

עדיין מרגישה קצת מחוץ לעניינים. כאילו כל מה שאני אומרת לא קשור לסיטואציה. אז שותקת הרבה. בעיקר מקשיבה. נוכחת לא נוכחת.

מפחדת להפגע. בעיקר כשאני יודעת שהפגיעה תגיע.. מתישהו.

התקדמתי היום צעד ענק קדימה. לא חשבתי שזה יקרה בכלל. וזה קרה. אז אולי הן בסדר.

כל כך לא נותנת אמון בקלות. התקלקלתי. היא קלקלה אותי.

אבל לאט לאט זה משתנה.

מוציא ממני הרבה אנרגיות והרבה כוחות נפשיים כל העניין הזה. אבל אני חייבת להתגבר על זה.

חייבת לתקן את הנזק.

אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי, אז כדאי שאתחיל. למעשה, כבר התחלתי..

עכשיו נשאר רק להמשיך. לאט.

זה יבוא.