החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

יודעת שלא יהיה לי טוב שם, אם אני אעבור באמת לצפון. יהיה לי חופש, יהיה לי זמן, אני לא אצטרך לעבוד.

ואם אבחר לעבוד זה יהיה רק תוספת נהדרת.

ועדיין. לא יהיה לי טוב כמו שהיה לי כשגרתי שם.

כמה נשים שהכרתי שעשו לי את השהייה שם לכייפית כבר לא שם. אפילו מהמשפחה שלי.

ועדיין.. אני ממשיכה להתלבט אם להשאר פה, במרכז, להקרע בעבודה שאין לי בה שום אופק קידומי, לא לראות את הבית ואת החתול שלי, לא להספיק כלום, או לעזוב למקום שאין לי שם הרבה אופציות, אבל יהיה לי חופש.

היתה לי שיחה טובה עם הבוסית שלי. בנתיים עוד לא עשיתי שום דבר דרמטי.

אבל ממשיכה להתלבט. ואין לי עם מי להתייעץ יותר מידיי, כי כולם אומרים לי "תעשי מה שטוב לך", בניסוח כזה או אחר.

אין לי מושג מה לעשות.

אז המוח שלי ממשיך להטחן למוות. מתישהו אגיע להחלטה.