החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחד החגים שאני יותר אוהבת. בייחוד את ליל הסדר. בייחוד שזה אצל אחת הדודות שלי מצד אמא.

אבל לא רק בגלל זה. בפסח יש לי יום חופש מהעבודה. אז אני נוסעת לצפון, לדירה שבעל הבית לשעבר שלי שומר לי, אחרי שהוא שמע שאני רוצה לחזור. לא אותה דירה שגרתי בה, אז אני קצת סקרנית לראות איך יהיה שם.

החלטתי סופית לעבור. בעיקר אחרי שהחברות החדשות אכזבו אותי שוב.

ובעיקר שעכשיו ממש לא בא לי שיגיע מחר, ואם אני לא מחכה ליום ראשון, סימן שאני לא במקום טוב בחיים שלי.

השבוע אתחיל לברר על לימודים, כדי להערך מבחינה כלכלית כמה שיותר. אם אצליח להרשם בפסח מה טוב. אני רוצה לסגור את זה כבר. קודם קאוצ'ינג ואז הנחיית קבוצות.

נמאס לי מסיר הלחץ של המרכז. מבחינה נפשית אני כבר לא כאן, אני כבר במעבר. מחכה לזה כבר.

מלחיץ אותי מאוד כל החודש הזה. הלחץ בעבודה רק הולך ומתגבר וזה רק יחמיר עד החג.. אז אצטרך הרבה כוחות נפשיים לעבור את זה.

בנתיים אני נאחזת בשבת המרגיעה והרגועה הזאת ובעובדה שעברנו לשעון קיץ.

פסח, תגיע כבר.

יאללה, עוד שבועיים וקצת.