החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

הכל אצלי פורח. יוצאת לדרך חדשה ישנה בימים אלו, אחרי שהסתבר לי שאפשר לעשות משהו שהייתי בטוחה שלא אפשרי. 

הכל טוב, באמת. נכון, אני בלי עבודה וזה קצת מלחיץ אבל בגלל זה יוצאת לדרך החדשה הזאת.

רק דבר אחד חסום אצלי.

אהבה.

כמה שכתבתי על זה כאן. מרגישה שאני ממחזרת את עצמי, אבל בכל זאת. יותר מחמש שנים לא יצאתי לדייט.

לא מסוגלת לראות את עצמי בזוגיות.

לא מסוגלת להביא את עצמי להתחיל עם מישהי.

חסומה. משהו חסום שם. אולי שם הבלוג עדיין נכון, כי אני עדיין מגלידה, בקטע הזה.

נמצאת בכל המקומות- אתרי הכרויות, קבוצות פייסבוק, בכל המקומות הוירטואליים, כי ללא וירטואליים אני לא יוצאת. מסיבות זה כבר לא הקטע שלי. לא מאז שהצלמים התחילו להעלות הכל לפייסבוק.

עושה הכל, ולא עושה כלום. כי משהו חסום.

עמוק בפנים, אני פשוט לא מאמינה. לא מאמינה שאוכל למצוא מישהי שתהיה הטעם שלי ואני שלה, שתענה על כל הדרישות שלי.

כלומר, ברור שסטטיסטית ישנה מישהי כזאת אי שם, אבל אני לא מאמינה ביכולת שלי להגיע אליה. 

לצאת עם נשים שלא הטעם שלי רק בשביל לצאת נראה לי כמו בזבוז זמן וכוחות. מעדיפה לשמור עליהם.

זה גם לא הוגן כלפיהן.

מצאתי שתי נשים שהן הטעם שלי. בשתיהן התאהבתי ממבט ראשון. הן גם דיי דומות חיצונית. ושתיהן אמרו לי לא.

עם אחת מהן אין לי קשר בכלל, עם השניה אני מגמגת כל פעם שאני מדברת איתה.

אז פעם שלישית גלידה? אולי. רק שתגיע הפעם השלישית הזאת.

כי בנתיים הזמן עובר ואוטוטו אני בת 34. ועדיין לבד.