החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ישבתי לשיחה נוקבת עם עצמי.

אמרתי לעצמי חלאס, את תכף בת 34. עוד חודש וקצת.

מה לעזעזל אכפת לך מה חושבים עלייך?

בגיל 16 כשחלמתי להיות עצמאית לא יכלתי לדמיין תנאים טובים יותר לחיות בהם בגיל 34.

אף אחד לא מגביל אותי, אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אפילו בעל הבית שלי גמיש, שזה נדיר למצוא כאלו באזור המרכז.

יש לי דירה מדהימה, באזור מדהים.

היחידה שעוצרת מעצמי לעוף קדימה זאת אני בלבד.

אז מי זאת לעזעזל הדבילית? מה אכפת לי ממנה? למה לעזעזל אני עדיין מגמגמת כשאני רואה אותה? למה לעזעזל אני עדיין עוקבת אחריה? חלאס.

מי זאת ההיא שהיה איתה את הסיפור ההוא?

די לעשות מדברים, מאנשים ואפילו מחיות מה שהם לא.

אני פשוט מייחסת יותר מידיי חשיבות לדברים.

יש לי את כל הכלים לעוף קדימה. תודה לאל על הדרך החדשה שנפתחה לי, שמתווספת לדרכים שהיו כבר.

תודה לאל שיש עוד תחום שאני יכולה לעסוק בו.

אז אתמול ישבתי כל היום לעבוד על ההרצאה החדשה שלי ביום ראשון ואני מחוייבת כלפי עצמי (ועכשיו כלפיכם) למלא את המקום ולא משנה מה.

היה יום פורה ומקסים. היום גם מסתמן ככזה, והוא רק התחיל.

חג שבועות שמח לכם, ואמן שנקצור את הפירות.

משעשע שאנחנו כבר בשבועות וישרא עדיין בחופשת הפסח.. נו מילא.