פשוט אין טעם לחפש. אני יודעת שלא אמצא.
אולי אמצא ליד, כמעט, קרוב. אבל אף אחת לא תהיה כמוך.
אז ויתרתי. בכל אחת אני מחפשת אותך. את הדמות שלך שתקועה לי בראש, בלב. את העומק שבך, את היצירתיות. גם בחיצוניות אני מחפשת אותך בהן. כל אחת שמגיבה לי שם, כל אחת שנראית קצת קרוב לדמות שתקועה לי, בכל אחת כזאת אני מחפשת אותך.
אז ויתרתי. לא פונה לאף אחת, למרות שאני גם רוצה להגדיל את המעגל החברתי שלי.
מדחיקה את זה חזק, קבור עמוק עמוק בפנים, כדי שאוכל לתפקד נורמלי, כדי שאוכל לשקר לעצמי שעברתי הלאה ומי את בכלל.
אבל זה נמצא שם. וזאת הסיבה שאני לא רוצה לדבר איתך או להיות איתך בקשר גם אם פתאום העולם היה מתהפך והיית פונה אלי. אני יודעת שזה יהיה בדיוק כמו מה שהיה.
וזאת הסיבה שזה כל כך מציק לי שאתן עובדות יחד. אני פשוט מקנאה. רוצה להיות שם אתכן. אבל לא. וזה אוכל אותי ועכשיו אני מבינה אותך לגמרי, למה התעצבנת עלי אז. ואין לי מה לעשות רק לסמוך עליה.
אז כן. עדיין.
זהו, פרקתי. עכשיו אפשר לנסות לישון.