החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

באוגוסט נגמר לי החוזה כאן. נדמה לי שהחלטתי כבר לעבור בחזרה לצפון.

יש לי שם הכל. פה אין לי כלום. אז מה לעזעזל אני עושה פה?

המעבר לא יפגע לי בעסק.

אם רק אשפץ את הדירה שם ואהפוך אותה לארמון שאני רוצה, במסגרת האפשרויות, יהיה לי כמעט מושלם שם.

כי אין דבר כזה מושלם.

ועוד משהו- אני הולכת לעשות הכל, אבל הכל, כדי למצוא את הזוגיות הבאה שלי.

עם כל הדרישות שלי.

אין לי כוח לזוגיות של שנתיים שלוש, למרות שלא היה לי גם את זה. אז אולי זה קצת יומרנות מצידי, אבל אני רוצה זוגיות ארוכה.

רוצה להסתכל אחורה בעוד 10 שנים ולראות איתי את אותה בחורה שאמצא.

רוצה מישהי לצמוח איתה.

ואני מוכנה להישאר לבד כמה שצריך עד שאמצא אותה.

לא נותנת את הלב שלי כל כך מהר. לא מחפשת קשרים שייגמרו אחרי כמה חודשים.

אם יהיה הספק הכי קטן- ביי. אפילו לא מתחילה את זה.

יש לי הרגשה שהיא בכלל מחכה לי בחו"ל. כי אני חולה על המראה האירופאי. הרך הזה.

אז אולי אני אסע מתישהו לחו"ל, אחרי שאעבור.

בנתיים החלטתי להנות מהזמן פה ומחיי החופש שלי ולהפסיק ללחוץ על העסק. אני הולכת לפי התכנית, אבל שחררתי אותו.

מה שיהיה יהיה וטוב לי עם זה.