החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

נו טוב, לא יכולה לומר שזה הפתיע אותי.

ידעתי שזה יקרה כבר מיום ראשון..

מה שכן הפתיע אותי זאת התגובה שלי. כן, כאב קצת. בכיתי קצת. היה לי עצוב קצת.

אבל אם נגה של פעם היתה מתמוטטת מזה, נגה של היום מנגבת את הדמעות, מחייכת, אומרת תודה על כל מה שעברנו ביחד, ותודה על זה שאחרי הכל את עדיין בחיים שלי, למרות שלקחת צעד אחורה, וממשיכה קדימה. ובעיקר תודה על זה שאחרי כל כך הרבה זמן שחיכיתי לך, חזרת לחיי בסערה.  זה נס בפני עצמו.

אולי כי עכשיו אני יודעת בדיוק למה זה לא יעבוד בנינו.  כבר אין לי אשליות. לא חיה בדמיונות. מכירה אותך טוב.  ואולי כי פשוט התבגרתי, ורק ממרחק הזמן וממישהו חיצוני שמכיר אותי המון זמן, אפשר באמת להרגיש עד כמה.

מעדיפה להתרכז במטרות הרבות שמחכות לי השנה, דברים מרגשים וטובים שאצור ואעשה ואלמד. רואה את השנה הקרובה (מאפריל עד אפריל) בצורה ברורה מאוד.

נסגרתי על כל הדברים שהייתי מבולבלת בהם. קיבלתי את כל ההחלטות שהייתי צריכה לקבל.  ממוקדת מתמיד, חדה מתמיד.

ומרגישה מוכנה לדבר הגדול הבא.

איזה כיף שנגמרו החגים וחוזרים לשגרה. מחכה למחר כבר, להתחיל להסתער.

בנתיים, נהנית מהשקט אצל אמא.