החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כולן בארץ הזאת כל כך לחוצות ילדים?

זאת הסיבה העיקרית שאני רוצה לעבור לאנגליה.

מרגישה שפשוט אין לי סיכוי להכיר בארץ מישהי שתהיה הטעם שלי ולא תרצה ילדים.

מסתכלת קדימה על העשור הקרוב ורואה שיממון חברתי וזוגי.

ולא עוזר שאני אומרת לעצמי שיש נשים שלא רוצות ילדים, לא עוזר שאני אומרת לעצמי שאני רק צריכה לאהוב את עצמי.

לא עוזר כלום.

מה הטעם להישאר כאן? בשביל מה?

בשביל למצוא את עצמי עוד חמש שנים במצב הזה בדיוק?

אבל אז אני חושבת על זה שאירופה מתאסלמת בקצב מהיר ושעוד שנה שנתיים אני לא ארגיש בטוחה שם.

וחושבת על כל מה שצריך לעשות כדי אולי להצליח להעביר את החתול המקסים שלי לשם, שזה סיוט בפני עצמו.

וחושבת על האנגלית שלי ועל סיטואציה שיקרה לי שם משהו ואצטרך להסביר באנגלית הרצוצה שלי מה יש לי.

מרגישה תקועה.

לא מוצאת את עצמי.

ונמאס לי.