הולכים ונרקמים להם. היום ישבתי לשלוח קו"ח לאיזה 20 משרות, אולי יותר.
ואז בערב שיעמם לי והחלטתי לשדרג את הקו"ח. קצת הצטערתי שעשיתי את זה רק אחרי ששלחתי לכל המשרות האלו. מילא.
בטח מחר יתחילו לחזור אלי. אלא אם הקו"ח הישנים שלי היו באמת כאלו גרועים אבל איכשהו לא נראה לי. בכל מקרה פסח נגמר ואין יותר תירוצים שבגלל החג לא חוזרים אלי, אז מקווה שדברים יתחילו לקרות כבר כי אני ממש לחוצה על עבודה, אחרי שהעסק שלי של הכתיבה מת סופית.
וכן, כל המשרות היו במשאבי אנוש. זה התחום שלי עכשיו. תחום של אנשים. יש לי תחושה שזה ילמד אותי הרבה מאוד. חוץ מזה שאני גם רוצה ללמוד את התחום, אז הצעד הבא, אחרי שאני אתחיל סוף סוף לעבוד בעבודה רצינית ואפסיק לחיות על הלוואות, יהיה להרשם ללימודים. פילוסופיה ומשאבי אנוש, נראה לי שאמרתי את זה כבר כאן.
וככל שאני חושבת על זה נראה לי שהכי טוב יהיה למכור את הדירה הזאת ולחזור לגור בשכירות. כל החלומות האלו על טיסות וטיולים בזמן האחרון הם רק כי אני מרגישה כל כך לכודה פה, שאין לי מוצא מהמקום המגעיל הזה. לא מתאים לי להיות בעלת דירה. לא מתאים לאופי שלי גם. אני צריכה להיות מסוגלת לקום וללכת כשרע לי והכי פשוט זה בשכירות.
רק יהיה מאתגר למצוא משכיר שלא דורש ערבים כי אין לי מי שיחתום על ערבות. ויהיה גם מאתגר למצוא בעל בית שמאפשר חיות.
טיפ קטן לבעלי החתולים- אל תסמנו את האופציה "חיות" ביד 2 בחיפוש דירות. היום ראיתי שם דירה שהאופציה הזאת לא היתה מסומנת ובאחת התמונות ראיתי מתקן גירוד של חתולים, אז ברור שאפשר להכניס חתול.
ויהיה מאתגר לשכנע את אמא שלי בעניין כי היא עדיין בגישה של "בית לא מוכרים" ואני בגישה של- בית מוכרים אם רע לך בו ומוכרים גם כי בתחושה שלי מחירי הדירות ירדו בקרוב מאוד ולא צריך יותר מידיי בשביל זה, רק שהריבית תעלה ברבע אחוז. ובשביל זה לא צריך את כחלון ולא צריך כלום, צריך רק שנגידת בנק ישראל תחליט לעלות ריבית. ואז יקרה מה שקרה בארה"ב ב2008 ואף אחד לא יבין איך זה קרה פה עכשיו.
אתמול במימונה היה כיף חלקי. לא היה שום דבר שממש הפיל אותי, וגם המופלטה לא מאוד עשתה לי את זה. סתם גוש בצק.
היה יותר מידי רועש, צפוף ומלא אנשים שאני לא מכירה ולא מעוניינת להכיר גם.
היה רגע שהייתי בשוק כי בת דודה שלי הביאה את הילדה בת ה4 שלה. וכן אני יודעת שילדים בגיל הזה שולטים בסמארטפונים יותר טוב ממני אבל לא תארתי לעצמי שעד כדי כך. הילדה פשוט נכנסה לכל מיני סרטוני עשה זאת בעצמך לילדים ביוטיוב ובאנגלית. ואשכרה גם הבינה מה היא רואה. זה היה שוק טוטאלי. אמרתי לבת דודה שלי שתתכונן, כי היא עוד מעט תתחיל להתכתב איתה בווצטאפ.
ילדה בת 4, כן? הזוי ברמות על.
עוד סיבה שלעולם לא יהיו לי ילדים. אני לא רוצה לגדל זומבים. אולי באמת מרד הנעורים שלהם יהיה לבעוט בכל הטכנולוגיה הזאת ולחזור לדבר בעזרת יוני דואר. אם הם בכלל יהיו מסוגלים למרוד.
לא יצאתי מהבית כל היום. אלף אין לי כסף לבזבז וכל פעם שאני רק מוציאה את האף מהבית הולכים לי 50 ש"ח ואין לי מושג על מה. ודבר שני רציתי קצת להיות עם החתול החמוד שלי, שבא לישון עלי היום כשעבדתי על הקו"ח שלי. זה לא קרה הרבה זמן שהוא ישן עלי. התגעגעתי. רק שהגעתי למצב שאני כל היום שואבת את הבגדים שלי וזה כנראה לעולם לא יגמר. אולי אני צריכה לעשות לו באמת בגדים מיוחדים שרק עליהם הוא יכול לשבת כשאני בבית. סינר לחתול.
מחר אני כן יוצאת מהבית. יש לי כמה סידורים בת"א וצריכה לקנות כמה דברים.
ולכן הולכת לישון עכשיו, בתקווה ללילה שקט ורגוע בניגוד לאתמול, שהייתי צריכה להזמין את המוקד ולא כי עשו מימונה בבניין.
ובנימה זו, לילה טוב ושקט לנו. כיף לחזור לשגרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
