החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אחרי שאתמול הייתי כל כך חסרת אנרגיות, היום הפצצתי בהחלט.

התחיל עם נסיעה לחמודה שנדלקתי עליה קלות, שאני גם עושה איתה בארטר. היה פשוט מושלם והתקדמנו המון, גם סיפרתי לה עלי והבחורה סטרייטית, מילא. ירדתי מהעניין שלה. וכמו שחברה טובה מאוד אמרה לי- אני צריכה להפסיק להדלק על כל אחת שניה שאני פוגשת. אבל בלי קשר, הייתי כל כך גאה בעצמי ובה על ההתקדמות המקצועית.

אחר כך נסעתי לת"א, ובספונטני לגמרי נפגשתי עם חברה שחזרנו להיות בקשר לאחרונה ואיכשהו יצא שבאתי אליה פעם ראשונה הביתה. היה כיף אבל קצר מידיי, לא היה לנו הרבה זמן.

ואז הסתובבתי שעה בסנטר, התאוששתי קלות מהעייפות שנחתה עלי והלכתי לערב נטוורקינג. היו מעט מאוד אנשים ובהתחלה זה הרגיש קצת כמו הקיץ של אביה, וראיתי את הבעסה על הפנים של המארגנת, אבל מבחינתי היה פשוט מושלם.

קודם כל קיבלתי טיפול שיאצו  קצרצר, שטיפה שחרר לי את השרירים. וזה בזכות העובדה שהמטפלת טרחה להביא כיסא טיפולים. אחר כך שקעתי בשיחה עם מישהי שיכולה לעשות לי קישור מאוד חשוב לעסק שלי. ובלי קשר היה מרתק לדבר איתה, היא אישה מעניינת מאוד. וגם האישה היחידה בשנים האחרונות שיותר מבוגרת ממני ונוצרה שיחה כזאת. דיברנו איזה שעתיים. 

וכל הערב הזה גרם לי לחשוב איך אני מציגה את השירותים שלי בצורה פיזית. כי שמתי לב שכמעט כל דבר מציגים פיזית בימנו. אם זה הכיסא טיפולים, או שרשראות שמישהי עשתה (ומכרה שם בכמות יפה). אז איך אפשר להציג ולהדגים כתיבה? לבוא עם מכונת כתיבה? זה מגוחך.

גם גיליתי שמישהי שאני ממש שונאת עדיין עושה את אותו דבר שהיא עשתה אז, כלומר, באותו עסק, ולא כי היא היתה שם (למזלי), אלא כי ראיתי מודעה שלה על לוח מודעות. טוב, אולי לא ממש שונאת, אבל הייתי מעדיפה שהיא לא תעלה לי בתודעה. ולא, זאת לא ההיא שהתנצלה בסוף. 

וכל מי שאני מדברת איתו אומר לי שהמחירים שלי בעסק נמוכים מידיי. נו טוב, אם אתם כל כך מתעקשים, אני אעלה מחירים. למרות שזה מרגיש לי קצת מוזר, כי אני ממש שלמה עם המחיר הזה.

גם כל מי שאני מדברת איתו אומר לי שהשם נגה הרבה יותר מתאים לי מהשם המקורי שלי, כך שאני מתחילה להתבאס שרק הוספתי אותו לת.ז. ולא החלפתי לגמרי. עכשיו אני תקועה עם כל ה4 שמות שיש לי ל7 שנים הקרובות, כי רק בעוד 7 שנים אני אוכל להחליף שם.

וגם כל הזמן פונים אלי בקשר לדברים שאני לא עושה, אני מתחילה לחשוב איך להבהיר יותר מה אני עושה בדיוק, כדי לקבל פניות רלוונטיות.

היה יום מדהים. באמת.

אפילו הגשם ההזוי שהתחיל לרדת איך שיצאתי מהפגישה בצהריים לא כל כך הפריע לי.

רק זה שנהרגו לנו חיילים קצת הרס את החגיגה.

אבל באופן אישי, אפשר את היום הזה שוב?

שהלב לא יצבוט לי כשאחשוב עלייך קצת יותר מידיי. 

גל געגוע. נותנת לעצמי להיות בו קצת. 

בתחילת השנה, למי שזוכר, הצבתי לעצמי מטרה להשקיע ולהגיע לזוגיות.

מרגישה שנכשלתי, למרות שעוד לא הסתיימה השנה.

כי רציתי באמת להגיע לליל הסדר עם בת זוג. בגיל 30 סוף סוף לצאת מהארון מול כ-ל המשפחה, למרות שבת דודה שאני בקשר טוב איתה טוענת בתוקף שכולם כבר יודעים, רק לא מדברים על זה, כי זה לא מעניין, בתכלס.

וליל הסדר מתקרב, בצעדי ענק. וזוגיות? אין.

וזה מציק לי. בעיקר כי אני עדיין מפחדת לשכוח אותה. מפחדת להפוך אותה לעוד זיכרון.

זה הזוי לי שלא מפריע לי שהאקסית שלי, שגם עליה נכתבו פה אלפי מילים ונשפכו אלפי דמעות, כרגע רק זיכרון.

אבל היא, שאפילו לא היינו ביחד.. זה משהו אחר.

מנסה לחשוב מה היא היתה אומרת לי, מה היא היתה מייעצת לי.

היא בטח היתה אומרת לי לקחת את זה כאתגר, להתמודד עם הקושי וללכת איתו ראש בראש.

בטח היתה אומרת להתמקד בטוב בחיים שלי, להתמקד בעשיה וזה כבר יבוא לבד.

האתגר האמיתי הוא בלילה. כשאני הולכת לישון ושום דבר לא מפריע לתת מודע.

אולי אני באמת אקח את זה כאתגר. להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לשכוח אותה. שאני מסוגלת להמשיך הלאה.

להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לבד.

בהצלחה לי.