החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

בסכסוך הנוכחי עם "ידידתנו הגדולה", שני הצדדים צודקים.

גם הם, שאמרו על ביבי שהוא ציקן שיט.

וגם ביבי, שמזלזל באובמה.

הייתי דיי בעד ארה"ב עד שנחשפתי לעובדה הבאה- רק ארה"ב אשמה בעלייתו של חמאס.

כי כשהבחירות ברשות התקרבו והיה ברור שחמאס עומד לעלות, גם אנחנו וגם הפלסטינים התחננו לדחות את הבחירות.

ארה"ב התעקשה. היא נשבתה בקסמיו של חמאס. ורק ארה"ב אשמה בזה.

אני בעד הפרדות הדרגתית מארה"ב. הראשון שיציע את זה יהיה אמיץ.

ראינו את התגובה של אובמה, כשאסד טבח 150 אלף. סנקציות. שלא מזיזות לאף אחד.

ראינו את התגובה שלהם עכשיו עם דעאש. הפגזות מהאוויר חס וחלילה לסכן חיילים.

הם לא יעמדו לצידנו אם גם מצריים וגם ירדן וגם מעזה יחליטו לתקוף אותנו.

היחידה שתתמוך בנו במצב כזה תהיה גרמניה. ורק בשביל להראות שהיא מכסה על חובות עבר, כביכול.

הצבא לא יוכל להסתדר חודש בלי האמריקאיים, אומר לפיד? יוכל גם יוכל.

יש לצבא המון שומנים שאפשר להסיר. ואולי במצב של אקדח לרכה, הצבא שלנו יתחיל לחזור לעצמו ולהיות מה שהוא היה במלחמות לפני שישים שנה, כשלא היה לו גרוש על הנשמה.

אולי אז תחזור קצת הפטריוטיות האמיתית.

כי הכסף מעוור.

יש שיגידו שבגלל שלא הייתי בצבא אני לא יכולה לדבר על הצבא. שיגידו. אני יכולה לדבר על מה שבא לי.

כיפת ברזל, כמה שהיא טובה, גורמת לנו להכנס לשאננות יתר. אני עצמי הייתי הרבה יותר שאננה במלחמה האחרונה.

אולי בלי התמיכה של ארה"ב, נתחיל להעיז יותר, כשנפסיק למצוא חן בעיני העולם.

אסד לא מנסה למצוא חן בעיני העולם. כולם נתנו לו כמה חודשים, הוא עדיין בשלטון.

ארה"ב בעדנו רק בגלל מילוני היהודים שחיים שם. הקהילה היהודית בארה"ב שווה מנדטים רבים לנבחרים, בכל סוגי המוסדות השלטוניים שם.

אם הנשיאים היו יכולים, הם היו מעיפים את ה"ידידות" הזאת מכל המדרגות. אבל אז אין סיכוי שהם יהיו נשיאים. כי לא רק היהודים עצמם מהווים קולות. היהודים בארה"ב מכירים אנשים, שמכירים אנשים. כדור שלג.

אולי אני מדברת שטויות, כי אני לא באמת מבינה במה שהולך בחלונות הגבוהים. אבל זה הקטע. אף אחד לא באמת מבין. גם אם נדמה לכל הפרשנים הפוליטיים שהם מבינים.

עובדה, אחרי שלפיד נחשף למה שהולך בפנים באמת, הוא התמתן קצת. שינה כמה דעות.

ביום שיהיה נשיא אמיץ ויעיף את חמאס מכל המדרגות בעזה, יהיה שלום.

חיילת: "אז רגע, מתי היית אמורה להתגייס?"

אני: אמ.. לפני עשר שנים? 

החיילת פוערת עיניים ובוהה בי בתדהמה: "מה, את ממש לא נראית.."

התגובות האלו תמיד משעשעות אותי כל פעם מחדש. 

כי בא לי קצת לצאת מהבועה של עצמי ולכתוב על דבר מטריד ביותר. 

נכון, המסתננים האלו לא צדיקים תמימים. חלקם רק עושים כאילו הם פליטים, חלקם באמת פליטים. הם עובדים בעבודות שאף אחד לא מוכן לעבוד בהם. בשטיפת כלים למשל. במסעדות פרטיות, לא רשתות חזיריות כמו רשתות בתי הקפה הגדולות למיניהן, משלמים טוב. אני יודעת כי עבדתי בזה איזו תקופה. בגלל זה אגב, אני שונאת לשטוף כלים. משלמים 25 ש"ח לשעה.

אחת הפעמים הבודדות שהסכמתי עם מירי רגב, היתה כשהיא הציעה להוסיף את העבודה הזאת לעבודות המוכרות למועדפת. למה לא בעצם? למה שחייל משוחרר לא ילך לשטוף כלים? זה בהחלט הרבה פחות מסריח מלתדלק. והבונוס- ברוב המסעדות שמכבדות את עצמן יש הנחה כלשהי לעובדים, ככה שיש גם ארוחות. 

נכון, אני לא אוהבת אותם באופן אישי. אני די נגעלת כשאפריקאי או אריתראי מתיישב לידי באוטובוס. אבל לזרוק את כולם מפה חזרה, זה לא ריאלי. אין להם לאן לחזור. גם לפליטים האמיתיים וגם למתחזים. הארצות שלהם במלחמת אזרחים מטורפת. כנופיות פשע פשוט שוחטות אזרחים. להחזיר אותם לשם זה גזר דין מוות בטוח. 

כל אלו שצועקים לגרש אותם מפה, מזכירים לי את אלו שצעקו אי אז לגרש את היהודים מגרמניה, כי הם (אה, אנחנו) גונבים לגרמנים את העבודות. 

הבעיה היא לא באלו שנמצאים פה. אלו שנמצאים פה צריכים  להשאר פה. הבעיה היא איך מונעים מחדשים להגיע, שזה הנושא שבאמת צריך לדון עליו. ואיך משלבים את אלו שפה. כי למה הם פושעים? כי אין להם זכויות. הם אזרחים סוג ד. במקרה הטוב. חלק מאותם מעסיקים שבוכים עכשיו על השביתה ועל זה שאין מי שיעבוד פתאום, לא מהססים לנצל אותם ולרמוס את הזכויות שלהם, רק כי הם לא מודעים לזכויות שלהם ברוב המקרים. 

כי בתכלס, אם אלו לא יהיו פה, מי ילך לנקות שירותים במשרדים? אתם? קדימה, נראה אתכם.