החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

פתאום בסצינה של הרוק הנשי התחיל להיות קטע כזה של לכסות את הקול שלך עם מוזיקה. כמה שיותר.

לא יודעת אם זה משהו שמגיע מהעולם (חוץ מרוק נשי שומעת מטאל, כמו שרואים פה בבלוג עם הקישורים), או שזה משהו מקומי.

פתאום כל אלבום חדש של זמרת שוליים (סורי, אתן עדיין לא בקיסריה), נשמע כמו הרבה מוזיקה וקצת שירה.

ועכשיו עצרתי שיר של זמרת שאני מאוד אוהבת וחיכיתי לדברים חדשים שלה הרבה מאוד זמן, כי פשוט לא יכלתי לשמוע את זה. הרבה מאוד מוזיקה, קצת שירה. זה מה ששומעים לפחות.

ועצוב שאני לא יכולה להגיד להן את זה ישירות, כי את רובן בסצינה הזאת אני מכירה אישית, מכירה שנים, ובדרך כלל מאוד אוהבת את מה שהן עושות.

אין לי מושג אם זה קטע של סאונד, קטע של הזמרות או קטע של מה. רק יודעת שזה מציק. בעיקר מציק שגם שמות קצת יותר מוכרים בסצינה של הרוק הנשי התחילו לעשות את זה.

מה הפחד הפתאומי הזה לשים את הקול במרכז? מאיפה זה בא? מה זה הגל המוזר הזה?

כן, משחקי אלקטרוניקה במוזיקה זה מגניב ואתן קוליות כשאתן עושות את זה. סינטסייזר זה אחד הכלים המגניבים ואתן אחלה גבר שבעולם שמכיר הרבה אפקטים ואפשרות להקליט את עצמך שוב ושוב. אבל היי, תרגיעו. אני רוצה לשמוע אתכן, לא מוזיקה עם קצת שירה.

וכשאני אומרת הרבה מוזיקה, זה הרבה כלים. הרבה אפקטים. סאונד מטורף.  זה מכסה את השירה שבקושי שומעים משהו. מתסכל.

מבטיחה בזאת לעצמי שאם באמת אתחיל לעשות משהו עם כל הטקסטים שלי, לא אפול למלכודת הזאת, כי אני רוצה שישמעו את הקול שלי. אפילו שהוא לא כזה להיט בעיניי כמה אנשים שמכירים אותי.

וזה פשוט עצוב שהפכנו להיות חברה כזאת שאני לא יכולה להגיד את מה שיש לי להגיד בפייסבוק כי הן יקראו את זה וצריכה להתחבא מאחורי בלוג בישרא.

1. לנהל שני בלוגים במקביל. בכתיבת בלוג צריך להשקיע. גם אם הוא רק לצורך תיעוד. איך אפשר לנהל 2?

2. להעלם מהבלוג ולחזור אחרי מיליון שנה כאילו כלום. סבבה, כן, לכולנו יש חיים, אבל יש לכם קוראים שמחכים לעדכונים מכם, עד כמה שזה נשמע מוזר שמישהו יתעניין בחיים המשעממים (או שלא) שלכם. לייבש אותם חצי שנה זה לגרום להם לנטוש. וזה לא שהם יחזרו במהירות. אז לא עדיף כבר לכתוב לעצמכם מיילים?

3. לרצות שמישהו לא יקרא את הבלוג שלכם. חבר'ה, כל עוד לא הפכתם את הבלוג לפרטי, הוא ציבורי. כל אחד יכול לקרוא בו. צאו מהסרט שרק בגלל שביקשתם ממישהו לא לקרוא, הוא אכן לא יקרא. חוץ מזה, כל עוד אין לכם רגשות למישהו הזה, למה אכפת לכם מה הוא יודע עליכם?

4. למחוק פוסט אחרי שעתיים, בעיקר פוסטים שכבר הספיקו להגיב עליהם. נראה לי שאפשר לספור על כף יד אחת (ועוד ישאר מקום) את מספר הפוסטים שמחקתי פה במהלך שנות קיומו של הבלוג. כן, יש את האופציה הזאת. אבל שוב, יש לכם קוראים. בעיקר אם הם הגיבו כבר על הפוסט, זה להעליב אותם. אם אתם לא בטוחים בפוסט שלכם, תמיד אפשר לשמור כטיוטה ולחזור אליו אחרי כמה שעות. לא?

5. לכתוב תגובות מעליבות, מתנשאות, שופטות אצל בלוגר אחר, ועוד בעילום שם. הלו, זה בלוג. זה תיעוד חלקי ביותר וחד צדדי. אף אחד פה לא באמת מכיר אף אחד. אלא אם אתם מדברים גם מחוץ לישרא וכן מכירים. ועדיין, אם אתם לא רוצים תגובות מגעילות בבלוג שלכם, אולי כדאי להגיב בצורה מכובדת בבלוגים אחרים?

6. להעלות תמונות/סרטונים שחוזרים על עצמם הרבה פעמים. לא בטוחה אם הבנתם למה אני מתכונת, אבל אלו כל התמונות האלו שחוזרות על עצמן מהר. רבאק, זה כואב בעיניים. לא כואב לכם לראות את זה בעצמכם?

אולי אתם תבינו למה בלוגרים עושים את זה? הסבר, מישהו?

כן, לעבוד בתחנת דלק זה קשה. אני יודעת, הכרתי 2 שעבדו בזה. עומדים שעות בשמש, לקוחות ישראלים לא נחמדים במיוחד. עבודה קשה, ללא ספק.

אבל האם היא נחוצה? האם באמת צריך להגדיר אותה כעבודה מועדפת? לא. יש עבודות יותר נחוצות מעבודה כמתדלק, בעיקר כשרוב האנשים כבר מתדלקים לבד.

ללכת לחו"ל, למדינות כמו אוסטרליה, כדי לעבוד בחקלאות, זה בסדר גמור. לעבוד בחקלאות בארץ? מה פתאום! חס וחלילה! הרבה יותר כיף לשחק באיזו חווה בפייסבוק, כשנמצאים במזגן בשקט.

אז כן, עבודה בחקלאות זאת עבודה פיזית. ולא, אני לא מתכוונת לפיזית של כל היום לשבת ולהקליק על העכבר. קצת יותר פיזית מזה.

עבודה בבניה היא עבודה פיזית. לצעוק שאתם לא רוצים עובדים זרים בארץ אבל לא ללכת לבניה, זאת צביעות.

אם הייתי כשירה פיזית לעבודות כאלו, הייתי הולכת גם לבניה וגם לחקלאות. אבל זה יפגע לי בבריאות, ואין מצב שמישהו עם עיניים בראש ייתן לי לעבוד בבניה. 

חוץ מזה, אפשר בקלות למצוא חווה שמאפשרת מגורים וככה להרוויח 3 ציפורים במכה אחת- גם שכר נאה (בחקלאות משלמים 7000 ש"ח ומעלה, עד כמה שאני יודעת), גם את המענק וגם לגור מחוץ לבית. אה, וגם איכות חיים. וגם כושר. מה רע?

אז הצעירים מאיימים שהם יוותרו על המועדפת. ואו, מה באמת המדינה תעשה עכשיו, איך היא תשרוד? רק עליכם המדינה בנויה! NOT.

אחת הסיבות שאהבתי לעבוד כקופאית היא שזאת עבודה שזזים בה. לא יושבים באיזה משרד שכל מה שרואים בו זה את המסך ואת הבוס.רואים אנשים, מזיזים את הגוף, עושים דברים.

אז נותנים לכם הזדמנות. תקחו אותה.

אבל להתבכיין זה יותר קל.

בדיוק כמו אלו שירוצו לקנות את האייפון 6 שיימכר ב4,500 אלף ש"ח (משכורת מינימום!!) ואחר כך יבכו על זה שאין להם כסף לאוכל.