רציתי להרגיש שיש לי גוף. רציתי לעבוד בתנועה, להתנתק מהמחשב.
אז כן, אני מרגישה שיש לי גוף. מרגישה בהחלט שיש לי גוף. רק שעכשיו אני עייפה ומוכנה לגמרי להכנס למיטה והשעה בסך הכל שמונה בערב.
למי יש ראש עכשיו לעשות משהו חוץ מלשבת מול המחשב? אפילו אין לי כוח לשחק עם החתול החמוד שלי, שכל היום הוא לבד בבית.
ועכשיו אני מבינה אמהות שיוצאות לעבוד ומשאירות את הילד בבית. החתול הזה הוא לגמרי כמו הילד שלי. ילד קטן ושעיר שחגג שנה לא מזמן.
תכלס, אין לי כוח אפילו לשטוף כלים. אז איך אתחיל עכשיו עסק כלשהו בנוסף לעבודה?
היום ביקשתי הלעאת שכר מהבוס שלי. עשיתי את זה במסגרת שיחת משוב כללית כזאת, לאור העובדה שאני כבר בסוף החודש השני שלי בעבודה. קיבלתי שלילי מכמה סיבות ובהתחשב בזה שזאת פעם ראשונה בחיים שלי שאני מבקשת הלעאת שכר, לא ממש ציפיתי לתשובה חיובית.
רק שעכשיו אני צריכה לחשוב. זאת ממש לא עבודה לשכר מינימום. אני מותשת כל יום יותר מהיום הקודם. אולי זה קשור לבלוטת התריס שלי, אולי זה קשור לזה שאני לא בכושר והכושר היחיד שאני עושה חוץ מהעבודה זה רק מהספה למחשב למיטה ולמקלחת וכו, ואולי זה פשוט בגלל שהעבודה באמת קשה. נכון שמצאתי כמה דרכים לעשות אותה פחות קשה ולעבוד בישיבה, אבל עדיין. זה מאוד פיזי.
ואין לי מושג מה לעשות. אין לי כוח לחפש עבודה אחרת. גם לא בא לי עבודה אחרת. אם כבר עבודה כשכירה אז במקום הזה. ואם לא, אז תמיד אני יכולה למכור ולעבור לאן שרציתי. ועדיין אני לא יודעת.
אני יודעת רק דבר אחד- בעבודה הזאת אני לא אתקדם הרבה. נכון שהמצב הכלכלי שלי השתפר טיפה, נכון שעכשיו אני יכולה להרשות לעצמי קצת יותר, אבל אין לי כוח. אני גמורה. באמת גמורה. ואף אחד לא מבין עד כמה אני גמורה.
גם עצם העובדה שאני שכירה גובה ממני מחיר נפשי עצום. זה לא המקום שלי. אולי אני באמת צריכה להתפטר ולתת פול גז על העסק של המוצרים? עכשיו סוף סוף כנראה שמצאתי חברה עם מוצרים שאשכרה נותנים תוצאות ומרגישים שיפור מדהים כמעט מידיית.
זאת לדעתי הדרך היחידה להתקדם לאנשהו בחיים- המוצרים. זה שילוב מושלם של עסק משלי בלי הצורך להכין את כל התשתית לבד, כי מישהו כבר הכין אותה עבורי, כול חומרי הפרסום והכל.
אז למה אני לא עושה את זה? כי אני עייפה. עייפה מידיי. ואולי זה סתם תירוץ. ואולי לא. מה שבטוח שאני כותבת את הפוסט הזה מבעד לעננה של עייפות.
צריכה לראות מה יהיה. אולי אני צריכה עוד חודש להתרגל. נראה לי שאחרי החורף אתחיל לחשוב יותר ברצינות. גם ככה בחורף שוק הדירות לא משהו, אז אולי כדאי לחכות לאביב ובנתיים להשאר איפה שאני, למרות הבעסה שאני מבזבזת את החורף מחוץ לבית.
וזה כמובן משפיע על חיי החברה והזוגיות שלי. איך יהיה לי כוח להכיר מישהי ככה? זמרת כלשהי שאני אוהבת עושה הופעה חודש הבא, אחרי הרבה זמן שהיא לא הופיעה. זה אומר שכולם מתייצבים, וזה יהיה כיף. אני ממש בונה על יום חופש ביום הזה, כי ממש לא בא לי להגיע להופעה גמורה מעייפות. מקווה שיתנו לי. אולי אודיע כבר עכשיו ואז ייתנו לי.
זה יהיה סוג של פגישת מחזור כי בטח יגיעו הרבה אנשים שלא ראיתי מלא זמן.
זה מדהים איך התנתקתי מהעולם הזה של המוזיקה. אחרי שההופעות היו מרכז חיי, אחרי שכל שני וחמישי הייתי בהופעה אחרת והיו פעמים שהייתי הולכת גם לשלוש הופעות בשבוע ועכשיו זה הופעה אחת ל.. לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהייתי בהופעה.
אולי אני צריכה לחזור. בשבת ניגנתי קצת אחרי מלא זמן שלא ניגנתי והיה ממש מוזר.
ואולי אני צריכה ייעוץ מקצועי. אולי ללכת למישהי שתעזור לי לקבל החלטות. מרגישה תקועה כבר יותר מידיי זמן.
ובנימה זאת, שיהיה לכם ערב עירני יותר מזה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
